תוספתא כפשוטה על סוכה ד:כו

172-73. עשרים וארבע טבעו' היו שם כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה. כ"ה בד. וכע"ז גם בכי"ע ובכי"ל. וכ"ה בפירוש רבינו הלל לספרי פנחס, ס"ו ע"ג (אלא שנשמטה שם המלה "כהונה") בשם התוספתא. ועיין מ"ש להלן, שו' 73–74, ד"ה עשרים, בשם הר"ח. ובכי"ו נשמטה בבא זו ע"י הדומות. ובמשנת מדות פ"ג מ"ה: וטבעות היו לצפונו של מזבח, ששה סדרים של ארבע ארבע, ויש אומרים ארבעה של שש, שעליהן שוחטין את הקדשים. ופירשו בירושלמי כאן בסוף מכילתין (ובמקבילה בסוף מע"ש וסוטה פ"ט הי"א, כ"ד ע"א) שהטבעות היו רחבות מלמטן וצרות מלמעלן. 44 כ"ה במע"ש ובסוטה ובר"ח כאן נ"ו ב'. ובסוכה כאן מהופך: רחבות מלמעלן וצרות מלמטן. ובר"ח נ"ו ב': שקושרין חבל ברגלי השור, ומכניסין חבל ההוא בטבעת, ומושכין החבל מעט מעט, ומפילין השור בניחותא, דחיישינן לריסוק איברים (עיין חולין נ"א ב'). ועיין פירש"י למשנתנו נ"ו סע"א, ופירוש ר' משה בר' חסדאי בערוגת הבושם ח"א, הוצ' ר"א אורבך, עמ' 61. ואת הירושלמי אפשר לפרש שהיו מכניסין את ראש השור בטבעת מלמטה, בצד הרחב, וכשהיו הופכים את השור לשוחטו, היו הופכים גם את הטבעת, וצוארו נכנס לצד הצר, ולא היה יכול השור להזיז את הראש לצדדין, ונשחט בלי חשש שיתנבל, עיין במשנתנו סוף מע"ש.