תוספתא כפשוטה על תענית א:ה
תוספתא כפשוטה על תענית · Tosefta Kifshutah on Taanit 1:5
Open in the reader →122. כל אילו שאמרו אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: אסורין במלאכה וכו'. והנכון כלפנינו, והיא פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ו, והתוספתא מוסיפה את החילוק בין יום ולילה. ובתוה"א להרמב"ן, עניין אבילות ישנה, פ"א ע"ב, והובא בר"ן ר"ה ספ"א ובחידושיו שם י"ח ב' ד"ה שאני, מעתיק בשם התוספתא: אסורין במלאכה וכו', כגי' כי"ע וכי"ל.
223-24. היום אסור במלאכה והלילה מותר. ירושלמי פ"א ה"ו, ס"ד ע"ג, בבלי י"ג א', מו"ק ט"ו ב', אלא שבבבלי היא ברייתא אחרת, ולא התוספתא שלנו, עיי"ש. ופירשו בירושלמי שם ובבבלי י"ב ב' שאיסור מלאכה ילפינן מקדשו צום קראו עצרה (יואל א', י"ד), ומה אסיפת זקנים ביום, אף עצרה ממלאכה אינה אלא ביום. ובמיוחס לרש"י בבבלי שם (בדפוסים ישנים, ועיין גם בהגהות הב"ח): כשאמרו אסור ברחיצה . גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר. מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה וכו'. ובאו"ז ח"ב ה' אבילות סי' תמ"ג, צ' ע"ג: זה לשון רבינו שמואל זצ"ל וכו', ותניא לעיל (כלומר, במו"ק הנ"ל) ואף במסכת תענית פ"ק מיתניא כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וכו' עכ"ל, משמע דה"ג בברייתא בשאסרו ברחיצה לא אסרו אלא ביום, אבל בלילה מותר, וכך פי' רש"י להדיא בברייתא ספ"ק דתענית, מיהו בספרים שלפני ליתא לא בפ' ואלו מגלחין ולא בפ"ק דתענית, וגם באלפס ליתא, וגם בתוספתא בדקתי פ"ק דתענית, וה"ג התם היום אסור במלאכה והלילה מותר, אבל לעניין רחיצה אינו מחלק בין יום ללילה. ועיין ר"מ פ"ג מה' תענית ה"ד.
324-25. מניין שהיום הולך אחר הלילה שנ' לך כנוס את כל היהודים וגו'. מכאן הביא הרמב"ן בתוה"א הנ"ל (עיין לעיל, שו' 22, ד"ה כל אילו) ראייה שמן הדין גם בארבע צומות מפסיקין מבעוד יום, שהוקשו לתעניות שגוזרין ב"ד על הגשמים, אלא הואיל ותלו את ד' התעניות ברצון הציבור (עיין ר"ה י"ח ב'), הרי המנהג שלנו מוכיח שלא רצו להפסיק מבעוד יום, עיין בר"ן הנ"ל, ובמגיד משנה פ"ה מה' תענית סה"ה ומ"ש בצפנת פענח שם. ולעיל בתוה"א הנ"ל: אמרינן במדרש תלים (פכ"ב, ה', הוצ' בובר, צ"ב ע"א) וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום, וכי אפשר לאדם לעשות כן אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום. ועיין פרקי דר"א פ"נ, ובהערות הרד"ל שם, קכ"א ע"א, הערה נ"ט. וכבר העיר על הסתירה בין המדרש הנ"ל ובין הבבלי יבמות קכ"א ב' בשו"ת הריב"ש סי' תט"ז, עיי"ש. ושיטת המדרש הוא כשיטת התוספתא כאן, ולפי הבבלי בוודאי שאין כאן עניין להפסק מבעוד יום.