תוספתא כפשוטה על תענית ב:י
תוספתא כפשוטה על תענית · Tosefta Kifshutah on Taanit 2:10
Open in the reader →161. מתריעין על הגוביי כל שהו מפני שהיא מכה מהלכת. רמב"ן בלקוטות כ"ב ב' ד"ה ומצאתי בתוספתא, תוספ' שנץ ב"ק פ' ב' (לפי שטמ"ק שם ד"ה מתריעין), רשב"א שם ד"ה ה"ג, ר"ן כאן פ"ג סי' תת"ל ד"ה ועל כולם, ועיין ריטב"א שנביא להלן. ועיין בתוספות ב"ק שם ד"ה על החגב, אבל כ"ה גם בתענית י"ד א' בכה"י, עיין בהוצ' מלטר, עמ' 50. ובכ"י ב' שם: כגון החוך והגוב (עיין נחום ג, י"ז) וכו'. וגוביי הוא ארבה, כאמרם בתו"כ שמיני פ"ה רה"ט (בבלי חולין ס"ה א'), נ' ע"ד: ארבה זה גובאי (ועיין עמוס ז', א'). ובבבלי י"ט ב' חסר "מפני שהיא מכה מהלכת", אבל ישנו במשנתנו פ"ג מ"ה, כטעם שמתריעין עליהם בכל מקום.
261-62. ר' שמעון או' אף על החגב. וכ"ה בד. וברמב"ן ובר"ן הנ"ל: ר' שמעון אומר אף על החרב, וכנראה שהיא ט"ס, וצ"ל: אף על החגב. ובכי"ע ובכי"ל: ר' שמעון בן אלעזר או' וכו'. וכ"ה בתוספ' שנץ וברשב"א הנ"ל. וכ"ה בבבלי י"ט ב' הנ"ל.
362. חרב העוברת ממקום למקום וכו'. רמב"ן ור"ן הנ"ל, וקיצרוה. ועיין במשנתנו פ"ג מ"ה.
4אפי' הרב של שלום וכו'. ירושלמי פ"ג סה"ו, ס"ו ע"ד, בבלי כ"ב סע"א ואילך, מדרש איכה פ"א, י"ח, הוצ' בובר, עמ' 91.
564. ושטפה את הצדיק ההוא וכו'. כבר העירותי במחברתי מדרשי תימן, עמ' 7, על כמה מקומות בספרות חז"ל שהשתמשו בפעל "שטף" במובן להעביר מן העולם. וכן בסדר עולם פכ"ג: שטף עמונים ומואבים וכו', שטף שבנא הסופר וכו'. שם ספכ"ו ושטף את כל היהודים וכו'. וכן במס' דרך ארץ הוצ' היגר, עמ' 157 (הוספה לאבות דר"ן, הוצ' שכטר, עמ' 158): ולידון בגהינם ולישטף באור. וכן בס' אליהו רבה פ"א, הוצ' רמא"ש, עמ' 5: נתחייבו אומות העולם לישטף ולהיאבד מן העולם וכו'. ועיין דניאל י"א כ"ב.
665-66. ואלים אמר לבהלני. מפי הקודש אני עולה וכו'. וכ"ה ("הקודש") גם בכי"ע. ובד ובכי"ל: הקדש. ובד"ח תקנו: הקדוש, והנכון כלפנינו, עיין מ"ש בנספח לה' הירושלמי להר"מ, עמ' ס"ז, הערה 12, ואמרו הקודש ב"ה, ובארמית קודשא בריך הוא, כפי שהעיר בראשונה רמא"ש בספרא שהוציא לאור, עמ' 30, ועמ' 31. וכן בשרי"ר, עמ' 185: שביטל הקודש בר' ה' וכו', וכן שם בכמה מקומות. ועיין ברשימת רע"צ מלמד במכילתא דרשב"י, עמ' 276. ועיי"ש עמ' 208, שו' 18, 21 (קדשה). ובחידושי אגדות למהרש"א כתב: מיהו הא דכתיב בתר הכי ולא שמע אל דברי נכו, מפי אלהים גו' משמע שהוא קודש, והכי איתא במדרש שכן אמר ישעיהו וסכסכתי מצרים במצרים וכו'. ובמדרש איכ"ר פ"א י"ח (בד"ר): ואלדים אמר לבהלני מפי הקדוש ברוך הוא אני עולה וכו' מפי אלדים זה ירמיהו שאמר ליאשיהו כך מקובלני מישעיה רבי וסכסכתי מצרים במצרים וכו'. ועיין בפי' המיוחס לרש"י דה"ב ל"ה, כ"ג, שרמז לפיוט הקליר, וממנו שאב במהרש"א שם. וכן במס' סופרים פ"ד הכ"ג, הוצ' היגר, עמ' 149: ואלהים אמר לבהלני. קדש. ברם בתרגום דה"י שם: וטעוותי אמר לסרהבותי (כלומר, להאיצני, לבהלני), הרי לך שפירש בבבלי הנ"ל שלא כמהרש"א הנ"ל. ולפלא שרבינו לא הביא את התוספתא שמפורש בה כדבריו. אבל במנחת בכורים פירש גם את התוספתא: מפי הקדש. פרעה נכה אמר שעולה מפי הקדש, והיא הע"ז אשר עמו. והוא כדברי התרגום.
766. חדל לך מאלהים אשר עמדי זה לשון ע"ז. בכי"ו בטעות: מאלים אשר עמדי וכו', וכתב הסופר בשיטפא דלישנא מלעיל, ולא השגיח שהיא ע"ז, וכן באיכ"ר פ"א, י"ח הנ"ל (בד"ר): חדל לך מאלדים (!) אשר עמדי זה לשון עבודה זרה. ובבבלי הנ"ל: מאן אלהים אמר רב יהודה אמר רב זו עבודה זרה. אבל במס' סופרים הנ"ל (והעיר עליה בהגהות הרד"ל לאיכ"ר הנ"ל): חדל לך מאלהים אשר עמדי קדש, כדברי ר' יוסי בר' יהודה. ועיין רד"ק דה"ב ל"ה, כ"א.
868. ויורו היורים למלך יאשיהו וכו'. וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל בכי"י וכ"ה במקרא (בכתיב חסר). אבל בכי"ע ובכי"ל: ויורו המורים וכו'. וכ"ה בסדר עולם רבה פכ"ד בכי"א, עיין בהוצ' רטנר, עמ' 108, הע' כ"ג, ובפסיקתא דר"כ פי' כ"ז, קס"ח ע"א, הע' י"ד. ובבבלי (בכי"י): אמר רב יהודה אמר רב, 50 בדפוסים: אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן וכו', ועיין בבלי שבת ספ"ה, נ"ו ב' וביד דוד בסוגיין. מפני מה נענש יאשיהו מפני שהיה לו לימלך בירמיהו וכו'. ובתרגום לדה"י שם: ומן בגלל דלא תבע אולפן מן קדם ה' וכו'. ועיין גם בתרגום לאיכה פ"א, י"ח. ועיין מ"ש הראב"ד לפי ר' בצלאל אשכנזי שהובא בפתח עינים כ"ב רע"ב.
972-73. היכן פירושו של דבר רוח אפינו משיח ה'. סדר עולם רבה פכ"ד הנ"ל, בבלי הנ"ל. וכן היה גם באיכה רבה לפני ר"ש בן היתום בפי' למו"ק, עמ' 119.