תוספתא כפשוטה על תענית ב:ה

136-38. מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד, אמרו לו לר' ליעזר וסיפר, לר' יהושע ורחץ, אמ' להם ר' יהושע צאו והתענו על מה שהתעניתם וכו'. ירושלמי פ"ב הי"ג, ס"ו ע"א, מגילה פ"א ה"ו, ע' ע"ד, נדרים פ"ח ה"א, מ' ע"ד, כגירסא שלפנינו (בשינויים קלים). ובבבלי ר"ה י"ח ב': וירד ר' אליעזר ורחץ, ור' יהושע וסיפר, אמר להם ר' יהושע (כג' כת"י וראשונים, עיין דק"ס) צאו והתענו וכו'. ורצו להוכיח מכאן שלא בטלה מגילת תענית. ועיין בהשגות הראב"ד על בעל המאור מגילה פ"א סי' אלף ע"א (והביאוהו כמה מן הראשונים בסוגיין ובר"ה) שכתב שלא בטלה מגילת תענית אלא ליחידים, אבל תענית ציבור לא גזרינן ביה. ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש פ"ב סי' כ"ד, אות י'. ולפי פשוטה של תוספתא הדברים דבוקים למה ששנו לעיל, והיינו שגזרו תעניות שניות שחלו בחנוכה 35 שאין הראשונות יכולות לחול בחנוכה, אם לא שירד גשם במרחשון ופסק לארבעים יום (עיין במשנה רפ"ג), או שהתענו על צמחים ששנו וכדומה. וכן מוכח גם מן הלשון "וירד ר' אליעזר ורחץ" (או: ר' יהושע ורחץ, לפי התוספתא), והרי רחיצה אינה אסורה בתעניות ראשונות, עיין במשנ' פ"א מ"ה, ור' אליעזר לא הפגין כלל ברחיצתו. ואשר למעשה ר' יהושע שסיפר (או: ר' אליעזר וסיפר, לפי התוספתא), עניין התספורת בתענית ציבור לא נתבאר בפירוש. ועיין בירושלמי פ"ג הי"ג, ס"ז ע"א: בגין דרבי בעי מספרא וכו', ועיין בח"ד כאן. ובטורי אבן ר"ה י"ח ב' כתב: "ור' יהושע וסיפר, איני יודע מה עניין סיפר לתענית, וכי תענית ציבור אסור בתספורת וכו'. ברם בראבי"ה ח"ב סי' תתנ"ד, עמ' 604, פסק (בשם אביו) בפירוש שבתענית ציבור אסור בתספורת, והביא ראייה מן הבבלי ר"ה הנ"ל, ממעשה של ר' יהושע שסיפר. (עיין במשנתנו פ"א מ"ה ומ"ו), ור' אליעזר ור' יהושע סוברים שאפילו התחילו מפסיקין, 36 ואעפ"י שאותו ב"ד שגזר שלא להפסיק בוודאי סבר כרבן גמליאל, ולא השלימו, ולדעת ר' אליעזר ור' יהושע כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית (עיין מ"ש להלן בפנים), מ"מ הצטער הציבור שלא כדין, וכדי להוציא מדברי רבן גמליאל אמר להם צאו והתענו על מה שהתעניתם (לפי שיטתכם שהיא תענית אעפ"י שלא השלימו). ואפשר שהואיל ולפי שיטת ר' אליעזר ור' יהושע לא קיימו את התענית שלהם (שהרי לא השלימו) אמרו להם שיתענו תענית אחרת על (כלומר, נוסף) מה שהתעניתם לשיטתכם. והם הם החכמים שחולקים על רבן גמליאל, עיין בתוספות עירובין מ"א א' ד"ה מודה (ועיין בחי' הרשב"א שם שחולק על התוספות). ועיין במהרש"א על התוספות בעירובין שם, ומ"ש בס' קרן אורה שם.

238-39. כל זמן שהיה רבן גמליאל קיים היתה הלכה נוהגת בדבריו. בכי"ל: היתה הלכה הולכת כדברי ר"ג. ופירושו שאם התחילו להתענות מקודם אין מפסיקין, ולפיכך גזרו בחנוכה תעניות שניות בלוד לפי ההלכה שהיתה נוהגת בזמן רבן גמליאל שמת לפני ר' אליעזר ור' יהושע (עיין בבלי ב"מ נ"ט ב' ועוד). ומתוך הבבלי עירובין מ"א א' מוכח לכאורה שפירשו שהכוונה היא לתשעה באב שחל להיות בערב שבת, שאמרו עלה במשנתנו: וכן בתשעה באב שחל להיות בערב שבת, שפירשוה שאף היא בשיטת רבן גמליאל, ואף בה סובר שמתענה ואינו משלים. ור' יהושע (להלן בסמוך) חולק עליו וסובר שמתענה ומשלים, כשיטת החכמים שחולקים על משנתנו, עיי"ש, וכר' יוסי להלן בתוספתא, שו' 49. ברם מתוך התוספתא מוכח שאין מדברים כאן כלל בתשעה באב שחל להיות בערב שבת, אלא בתעניות שניות שגזרו עליהם בחנוכה, ור' יהושע כשיטתיה לעיל הסובר שמפסיקין, אפילו אם כבר התחילו, כפי שעמד ע"ז לנכון בס' קרן אורה בעירובין במקומו. ועיי"ש שכתב שהבבלי סובר שהא בהא תליא. ולהלן, שו' 46–47, ד"ה ובמשנתנו, הוכחנו את צדקת דבריו, עיי"ש.

339-40. לאחר מיתתו של רבן גמליאל בקש ר' יהושע לבטל את דבריו וכו'. בבלי עירובין מ"א א', וכגירסת כי"י, עיין דק"ס שם, עמ' 153, הערה ג'. וכבר כתבנו לעיל בסמוך שכוונתו שר' יהושע בקש לקבוע הלכה שאם חלו התעניות בימים הכתובים במגילת תענית מפסיקים לגמרי, אעפ"י שכבר התחילו להתענות, ובזה היה מעשה בלוד לעיל.

440-41. בתר רישא גופא אזיל. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובעברית: 37 מדרש השכם בס' הלקוטים של גרינהוט ח"א, ז' ע"ב, ס' והזהיר ח"א, ל"ח ע"א. שהגוף הולך אחר הראש. ועיין בשו"ת באר שבע סי' נ"א, ד"ר קי"א ע"ג.

542-43. אמ' ר' יהושע אנו שומעין לך. נקבעה הלכה כדברי רבן גמליאל וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: א' לו ר' יהושע אין אנו שומעין לך נקבע הלכה וכו'. ובכי"ל: ר' יהושע (ואין שם המלה "אמר") אין אנו שומעין לך נקבעה הלכה. ונראה שגירסת כי"ל נכונה, אלא שהסופרים הוסיפו באשגרה את המלה "ר'", וצ"ל: יהושע, אין אנו וכו'. ואף בכי"ע צ"ל: א' לו (כלומר, ר' יוחנן בן נורי אמר לו לר' יהושע), יהושע, אין אנו וכו'. וכן בבבלי הנ"ל: יהושע אין שומעין לך שכבר נקבעה הלכה וכו'.