תוספתא כפשוטה על תענית ב:ח

153-54. כשם שמתריעין על הגשמים בשאר שני שבוע, כך מתריעין עליהן בשביעית מפני פרנסת אחרין. ירושלמי רפ"ג, ס"ו ע"ב. ואמרו שם: מהו מפני פרנסת אחרים? חברייא אמרי מפני פרנסת גוים. ר' זעורא אמר מפני פרנסת חשודים. ובבבלי י"ט ב' החמירו יותר, ולחד מ"ד אין מתריעין בשביעית אפילו על האילנות, אעפ"י שהפירות שלהם הם היתר גמור, מפני שאין מתריעין על ההפקר, ולחד מ"ד מתריעין על האילנות בשביעית מפני שיש בהם פרנסה לעניים, ולחד מ"ד מתריעין אפילו על ספיחי תבואה בשביעית מפני פרנסת עניים, והוא סובר שספיחים מותרים, עיין בר"ש שביעית פ"ט סמ"א, ובתענית הוצ' מלטר, עמ' 76, ובשנו"ס שם. ועיין בתוספות י"ט ב' ד"ה רבן, ובחי' תענית לר' ישעי' רפ"ג.

254-55. ומתריעין על האילן בפרס הפסח, ועל הבורות ועל השיחין ועל המערות בפרס החג. וכ"ה בבבלי י"ט ב' בכל הנוסחאות (עיין בהוצ' מלטר, עמ' 75). ופירש"י: בפרוס הפסח. בימי הפסח וכו'. ועיין מה שתמה עליו בגבורות ארי. וכבר הוכחנו לעיל שקלים רפ"ב שבברייתות פרוס (או פרס) פירושו סמוך, ערב. וכן פירש תלמיד הרמב"ן, עמ' מ"ג: בפרס. לפני הפסח. ובירושלמי פ"ג ה"ב, ס"ו ע"ג, גרס בברייתא זו: לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת . והקשו עליה: מעתה אפילו יותר מיכן? יותר מיכן מעשה ניסים, ואין מתריעין על מעשה ניסים. ופירש בריטב"א בסוגיין שאף "חג" שבבבלי פירושו "עצרת", כמו שאמרו בר"ה ו' רע"ב: רב אשי אמר מאי ואכלנו ולדה שלמים בחג דקתני חג השבועות. ואעפ"י שרב זביד חלק עליו שם, היינו משום שיש לו פירוש אחר, אבל כאן קשה לפרש אחרת. אלא שלפירוש רבינו קשה לפרש את הסיפא. ומסתבר כפירוש השני שבריטב"א שם, שדווקא בפרס החג קתני, משום שבערב סוכות (עיין לעיל על "פרס") כבר מצויים גשמים בא"י (עיין במשנת סוכה ספ"ב), אבל לפני כן (בקיץ) אין מתריעין משום שאין מתריעין על מעשה נסים. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

355-56. אם אין להן מה שישתו מתריעין עליהן מיד. ברישא מדברים בשהיה להם עדיין מה לשתות, אלא שהבורות נתרוקנו ברובם, אבל אם לא היה להם מה לשתות מתריעין מיד, אפילו באמצע הקיץ, ואעפ"י שבדרך כלל אין מתריעין על מעשה נסים, שאני הכא, והיד ה' תקצר, ויתברכו המעיינות הנובעים. וכן פירש הר"מ בפ"ב מה' תעניות הי"ז. ועיין במיוחס לרש"י בסוגיין.

456. אי זו היא יד שלהן יום שיני וכו'. וכ"ה ("יד") גם בכי"ע. אבל בד ובכי"ל: מיד שלהן. וכ"ה בבבלי הנ"ל, אלא ששם: שני וחמשי ושני . ואף לפנינו הכוונה כן, אלא שהברייתא קיצרה. ומתוך הירושלמי רפ"ג משמע שבבא זו אינה דבוקה דווקא לרישא כאן, אלא מבארת את "מיד" של משנתנו פ"ג מ"א. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

556-57. ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באותה הפרכיא בלבד. כלומר, באותה מדינה בלבד, 44 וכל א"י כמדינה אחת היא, עיין בלקוטות הרמב"ן כ"ב ב'. וכאמרם בריש רות ואסתר רבה: מדינה אפרכיה מניין וכו', כלומר מניין שמדינה שבאסתר שם פירושה איפרכיא (ἐπαρχεία, provincia) וכו'. ובבא זו ליתא בירושלמי, ועיין מ"ש לעיל בסמוך. והרמב"ן, הריטב"א והר"ן פירשו שהיא מבארת גם את דיני המשנה, ואפילו מכה מהלכת, שאמרו (פ"ג מ"ה) עליה: ועל אילו מתריעין בכל מקום. ובכל מקום לאו דווקא, שהרי פשיטא שאין מתריעין עליה בכל העולם כולו, אלא באותה מדינה דווקא, לאפוקי עיר שלא ירדו עליה גשמים, או שיש בה דבר או מפולת, שאין מתענות אלא סביבותיה. והביאו ראייה מן התוספתא להלן, שו' 73–74, ד"ה ועל כולם. ועיין בהערות מלטר, סוף עמ' 75 ואילך. ועיין בלקוטות הרמב"ן כ"ב א' סד"ה וראיתי ואילך.