תוספתא כפשוטה על תענית ג:יא

159-60. כל שהוא מסעודת תשעה באב אסור לוכל בשר וכו'. כל הברייתא (בשם התוספתא) בראבי"ה ח"ב סי' תתנ"ד, עמ' 603, בתוה"א להרמב"ן עניין אבלות ישנה, פ"ב ע"ד, בשם התוספתא. ודברי הרמב"ן (והפיסקא מן התוספתא בכללם) נעתקו בפירוש לתלמידו, עמ' נ"ו, ברא"ש פ"ד סי' ל"ח, בריטב"א י"ב א' ד"ה אמר רבא, ובר"ן פ"ד סי' תתל"ח. ועיין בס' אדם לרבינו ירוחם נתיב י"ח ח"ב, וצ"ל שם: כתב הרמב"ן 51 במקום "הרמב"ם", וכצ"ל באגור סי' תתל"ד. דכיון שאכל סעודה המפסיק וכו', והראב"ד כתב וכו', וכן פי' הוא התוספתא. ועיין מ"ש להלן. ובבבלי ל' א' נעתקה כל הברייתא שלפנינו, ויש בה חילופי נוסחאות בכי"י ובראשונים, עיין מ"ש להלן. ברם בכל הנוסחאות שם: כל שהוא משום תשעה באב וכו' וכל שאינו משום תשעה באב. ופירשו הר"ג והראב"ד (לפי תוה"א להרמב"ן הנ"ל, פ"ג ע"ב ועוד): כגון ערבו של תשעה באב וכו' משהפסיק וכו', וכל שאינו משום תשעה באב, כגון תענית צבור אע"פ שמפסיק מבעוד יום וכו'. והשיג עליו הרמב"ן שם מלשון התוספתא כאן: כל שהוא מסעודת תשעה באב וכו', וכל שאינו מסעודת תשעה באב וכו', ואם כן בסעודה המפסקת ושאינה מפסקת בערב ת"ב גרידא עסיקינן.

260. ואסור לוכל שני תבשילין. ליתא בברייתא שבבבלי, אבל ישנה במשנה פ"ד מ"ז: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין (ועיין בברייתא שבבבלי ל' א', לעיל מן הברייתא שלנו). ופירשו בירושלמי (ה"י, ס"ט ע"ג) ובבבלי (ל' א'), שהכוונה לסעודה המפסקת שאכלה משש שעות ולמעלה גרידא. ואשר לטיב שני תבשילין, נחלקו בה הקדמונים, עיין מ"ש לעיל ביצה פ"ב סה"ד, שו' 13–14, ד"ה מודים, ובהערה 18 שם.

361. ואסור לרחוץ ולסוך. בבבלי חסר "ולסוך" בכל הנוסחאות, והביאה הרמב"ן הנ"ל ובריטב"א ל' א' מכאן. 52 עיין מנהיג ה' ת"ב סוף סי' כ', נ' ע"א, בשם רב האיי, והגאון פסק כר' ישמעאל בר' יוסי להלן (עיין מ"ש להלן, הע' 59), ולפיכך כתב: ורוצה לאכול הרשות בידו ולרחוץ ולסוך וכו'. ופירש הרמב"ן שרחיצה (וסיכה) הן הנאות דלאחר שעה, 53 כצ"ל במקום "דלאחר תשעה", וכן מעתיק בפי' תלמיד הרמב"ן, עמ' נ"ו, ברא"ש פ"ד סי' ל"ח ועוד. ונראה כרוחץ (וסך) לתשעה באב, ומשום הכי אסור, הא בנעילת הסנדל ובשאר דיני אבלות אינו נוהג אלא משתחשך. ולהלן בתוה"א שם, פ"ג ע"א: הילכך מכי אזיל 54 צ"ל: מכי אכיל, כמו שהוא ברא"ש הנ"ל, או: מכי אכל, כמו שהוא בפי' תלמיד הרמב"ן הנ"ל. סעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה אסור לרחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך בתשעה 55 וכ"ה בפי' תלמידו הנ"ל. וצ"ל: כתשעה, כמו שהוא ברא"ש הנ"ל (בד"י), או: כמו בתשעה, כהעתקת הטור או"ה ריש סי' תקנ"ג. באב עצמו, כדאיתא בתוספתא. וכפי' הר"ג והראב"ד הנ"ל (לעיל, שו' 59–60, ד"ה ברם) פירש גם במאירי, עמ' 90 ואילך. ובמיוחס לרש"י, וכן בס' ההשלמה הביאו את שני הפירושים. ועיין בשרידים מפי' הר"א, עמ' 75.

4וכל שאינו מסעודת תשעה באב. בבבלי הנ"ל: וכל שאינו משום תשעה באב. ועיין מ"ש לעיל, שו' 59–60, ד"ה ברם, בהבדל הנוסחאות.

561-62. מותר לוכל בשר ולשתות יין ומותר לוכל שני תבשילין ומותר לרחוץ ולסוך. בבבלי הנ"ל, בהוצאות שלפנינו: מותר לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ. וכן גרסו גם הראב"ן ה' תענית, פ"ד ע"ד, והראבי"ה, עמ' 603 הנ"ל, והביא הראבי"ה את התוספתא שהיא חולקת. ובס' ההשלמה, עמ' 251, הביא שתי גירסאות (עיין להלן), והוסיף: מיהו בתוספת' תניא כגירסא קמייתא מותר לרחוץ. ברם ברוב נוסחאות הבבלי (עיין בהוצ' מלטר, עמ' 142): ומותר לרחוץ, כגירסת התוספתא. וכן גרסו הגאונים בבבלי (עיין אוה"ג, עמ' 46), הראב"ד, (לפי תוה"א להרמב"ן הנ"ל, פ"ג ע"ב), הרמב"ן 56 שם פ"ב ע"ד, אלא שנשמטה שם שורה ע"י הדומות, והנכון הוא בפי' תלמיד הרמב"ן, עמ' נ"ו, ברא"ש פ"ד, סי' ל"ח, ועוד. וסייעתו ואו"ז ח"ב סי' תט"ו, פ"ד ע"א. 57 בשם אב"י העזרי. וכבר ראינו שהראבי"ה גורס: ואסור. ושאר הדברים שמביא שם בשמו לא מצאתים בראבי"ה. ועיין מ"ש להלן.

662-64. ר' ישמע' בי ר' יוסה אומ' משם אביו כל שעה שמותר לוכל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו. וכ"ה בכל הנוסחאות (אלא שבכי"ל נשמטה המלה "פניו"), בראבי"ה (ושם חסר "בי ר' יוסה") וברמב"ן הנ"ל וסייעתו. וכ"ה בבבלי ברוב הנוסחאות, אלא שחסר שם בכל הנוסחאות "פניו ידיו ורגליו". ולפנינו בהוצאות הבבלי: כל שעה שמותר לאכול בשר מותר לרחוץ. וכ"ה באו"ז הנ"ל, וכן היה לפני המיוחס לרש"י אלא שמחקה, וכתב: ולא גרסינן בשר, כלומר אפילו בשעת סעודה המפסיק מותר לרחוץ הואיל ומותר לאכול. וכן כתבו בחי' גאונים (עיין אוה"ג, עמ' 46) שהגירסא "בשר" משובשת היא. וכן בריטב"א ל' א' לא גרס "בשר" (והמלה "בשם" שם היא ט"ס), שהרי מסיים: "מותר לרחוץ, והיינו עד בין השמשות". ולפי הגירסא שלפנינו ורוב נוסחאות הבבלי לעיל ("ומותר לרחוץ") חולק ר' ישמעאל בר' יוסה על הרישא, על סעודה המפסקת, ולדעתו כל זמן שלא קיבל עליו תענית מותר לרחוץ עד בין השמשות, וכן מותר לרחוץ בתוך סעודה המפסקת, מה שאין כן לת"ק, כפי' הגאון 58 עיין בלשון הטור או"ח ריש סי' תקנ"ג, ומ"ש עליו בב"ח שם. אבל כדברי הטור מפורש בחי' הגאונים שהזכרנו בפנים: דרבנן סברי מן כד מתחיל בסעודה שהיא משום ט' באב נאסר ברחיצה. וכע"ז גם במאירי, עמ' 90. באוה"ג, עמ' 46. אבל לפי הגירסא בהוצאות שלנו בבבלי ("ואסור לרחוץ") חולק ר' ישמעאל בר' יוסי על הסיפא, ומתיר לרחוץ כל שעה שמותר לאכול. 59 עיין ר"ח ל' א', ופסק כר' ישמעאל בר' יוסי, וכן פסק רב האיי לפי המנהיג ה' ת"ב סוף סי' כ', נ' ע"א, וטעמם שסתם מתניתין מסייע לו, עיין בתוה"א להרמב"ן, אבילות ישנה, פ"ב סע"ד ואילך. אלא שרב האיי לשיטתו שמותר לאכול כל היום, עיין רי"ף כאן פ"א סי' תתי"ב, ואוה"ג, עמ' 19. והת"ק סובר שאעפ"י שמותר לאכול, מ"מ אסור לרחוץ אחר שש שעות, משום שהיא הנאה דלאחר שעה, ונראה כרוחץ לתשעה באב, כסברת הרמב"ן לעיל (לשיטתו) במי שכבר אכל סעודה המפסקת, שמותר בנעילת הסנדל ואסור לרחוץ, עיין במאירי, עמ' 91. ולפי הגירסא בבבלי בקצת נוסחאות: כל שעה שמותר לאכל בשר מותר לרחוץ, אינו מתיר אלא אחרי סעודה שאינה מפסקת אחר שש שעות, שהרי יכול עדיין לאכול כמה סעודות, אבל אחרי סעודה המפסקת ובתוך הסעודה, אף הוא אוסר לרחוץ. ומ"מ לפי גירסת התוספתא "פניו ידיו ורגליו" משמע שלא התיר אלא באילו, אבל כל גופו אסור, הואיל וכבר אכל את הסעודה המפסקת. ועיין ארחות חיים ה' ט"ב, ריש סי' י"א, צ"ה ע"א. ושמא נקט "פניו ידיו ורגליו" אגב הרישא שבסעודת תשעה באב אפילו פניו וכו', אסור, עיין בתוה"א הנ"ל, פ"ג ע"א, וריטב"א ל' א' הנ"ל, ומאירי, עמ' 90 הנ"ל.