תוספתא כפשוטה על תענית ג:ז
תוספתא כפשוטה על תענית · Tosefta Kifshutah on Taanit 3:7
Open in the reader →131. מהו בני גונבי עלי וכו'. כלומר, שנזכרו במשנתנו פ"ד מ"ה. והברייתא שלפנינו בירושלמי פ"ד ה"ז, ס"ח ע"ב, בבלי כ"ח א', גמרא של מגילת תענית, עמ' 76 הנ"ל.
232-33. שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדדיאות על הדרכי' שלא לעלות לירושלם כדרך שהושיב ירבעם בן נבט וכו'. בד: פרדסאות, ובכי"ע: פרדסיאות, ובכי"ל: פרסדאות, אלא שהאותיות "סדא" מתוקנות, ושם ממשיך: כדרך שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים. ובירושלמי: פרסדאות, וכן להלן שם ספ"ד, ס"ט ע"ג: פרוסדיות (בשרי"ר, עמ' 184: פרסדאות) ועיין מ"ש להלן, שו' 39–40. והוא הכתיב הנכון, πραισίδια, משמרות הגבולים, אבל הנוסח הנכון בבבלי הנ"ל הוא פרדסאות, עיין מ"ש הרא"ש רוזנטל בסה"י לכבוד עגנון (יובל שי), סוף עמ' 321, דברים יפים ונכונים. ולעצם העניין הגירסא בבבלי היא כעין גירסת התוספתא (אלא שגרסו שם: מלכות הרשעה, וסתמה מלכות רומי), וכ"ה בנוסח ה' שבגמרא של מגילת תענית הנ"ל. אבל בירושלמי הנ"ל: אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם וכו'. וכן בנוסח א' של גמרת מגילת תענית הנ"ל: מה הם גונבי עלי, גונבים העלי והבכורים בימי ירבעם בן נבט שהושיב משמרות שלא יעלו ישראל לרגל וכו', ולא נזכרה שם לא מלכות יון ולא מלכות הרשעה. ועיין בהערות מלטר, עמ' 131. ונעלם ממנו שכבר עמד על מדוכה זו בפי' רבינו יהונתן (לפי מלא"ש פ"ד מ"ה): וכל אילו החסידים הראשונים שהיו בבית ראשון, בניהם גם הם התנדבו להביא עצים. ובמאירי, עמ' 85: ופי' ענינם בגמרא שהיתה משפחה אחת נכבדת בזמן בית ראשון וכו'. ועיין סדר עולם רבה פכ"ב, ירושלמי ספ"ד הנ"ל, בבלי כאן ל' ב', מו"ק כ"ח ב', גיטין פ"ח א', ב"ב קכ"א ב', איכ"ר פתיחה ל"ב.
334-35. הוא מביא את הבכורים ועושין כמין סלים ומחפן בקציעות ונוטל את הסל ואת הבכורים ומחפן כמין קציעות ומניחן בסלים וכו'. עירבוב גירסאות יש כאן. ובד: היה נוטל את הבכורים ומחפין כמן קציעות ומניחן בכלים ונוטל את הסל ואת העלי וכו'. ובכי"ע ובכי"ל יש כאן השמטה ע"י הדומות. אלא שבכי"ל: היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות ונוטל את הסל ואת העלי וכו'. ובכל אופן המלים "ועושין כמין סלים" הן באשגרה מלהלן. ובירושלמי הנ"ל, כגירסת כי"ל. וכע"ז גם בבבלי, ועיין בגמרא של מגילת תענית הנ"ל. ומה שחיפו אותם בקציעות הוא מפני שאין הקרובים מביאים בכורים יבשים, עיין בכורים פ"ג מ"ג, ובירושלמי שם ה"ג, ס"ה ע"ג. ומיכאן דרשו את השם "בני קוצעי קציעות".
437. שני כפין של דבילה. כלומר, שני גושין של דבילה. ובירושלמי הנ"ל: כפות אחת של דבילה. ובבבלי הנ"ל: שני עגולי דבלה וכו'. ובנוסח ה' גמרת מגילת תענית הנ"ל: שני פלחי דבלה, והיא היא.
538. בעלי זה שעל כתפי. כן דרשו את השם "בני גונבי עלי".