תוספתא כפשוטה על יבמות י:ג

120-21. כל שנפצעו הבצים שלו, שנימוקו, ושניקבו, ושחסרו. וכע"ז בד. ובכי"ע: כל שנפצע אחת מביציו או שנימוקה או שניקבה או שחסרה. וכע"ז מראין השרידין שבקג"נ. ובמשנתנו פ"ח מ"ב: איזהו פצוע דכא, כל שנפצעו הבצים שלו, ואפילו אחת מהן. ולפי גירסת כי"ו וד, הברייתא שלנו מפרשת את הרישא של משנתנו, ונפצעו (כלומר, בסכין, או בחרב) לאו דווקא, אלא אפילו נימוקו "מחמת מכה נמקו והוקטנו מאליהן" 28 לשון רש"י ע"ה א'. ואפילו ניקבו בלי חסרון (כפירוש בעל נ"י), 29 ועיין בהערות ר"א שיף לס' יריאים השלם, עמוד העריות סי' כ"ח, עמ' 66, הע' ג', שהביא את שיטות הראשונים והאחרונים בזה. ועיין מ"ש דו"ז (אחי אם אבי) בספרו שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ה. ואפילו חסרו כל שהוא, 30 כלומר, חסרו פוסלות אפילו בכל שהוא, כפירש"י ע"ה א'. ובתוספות הרא"ש שם: ואפילו חסרו לאו מעצמן קאמר, אלא קאי אנימוקו, כלומר, ואפילו חסרו כל שהוא (נראח שצ"ל שם: קאי אנימוקו. ואפילו חסרו, כלומר, כל שהוא). ובנימוקי יוסף שם: דלאו מעצמן הוא אלא קאי אנימוקו, כלומר שמחמת מכה ומיעוך נימוקו והוקטנו מאליהן וכו', עיי"ש מה שהביא בשם הרא"ש. ועיין מ"ש הגר"י עמדין בספרו אגרת בקורת (זיטומיר תרכ"ח), ז' סע"ג, וכיוון לאמת, והבאור הנוסף בנ"י אינו מן הרא"ש. ועיי"ש בתשובת המשקל י"א ע"ב. ועיין בס' שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ח הנ"ל, ד"ה אכן באמת. כל אילו בכלל פצוע דכא הם. ובספרי כי תצא פי' רמ"ז, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 276: איזהו פצוע דכא וכו' (כלשון משנתנו הנ"ל), אין לי אלא כולן, 31 בדפוסים, בכ"י אוקספורד ובכ"י לונדון: אין לי אלא כולו . ופירש הגרא"ז מרגליות (בית אפרים אה"ע, תקנות עגונות סי' ב') כולו, שכולו פצוע דכא, והיינו שנפצעו שתי ביציו. מנין אף מקצתן, 32 בד' ובכ"י אוקספורד (בכי"ל יש כאן השמטה ע"י הדומות) אף מקצתו . ופירש הגרא"ז הנ"ל, שהכוונה שנפצעה דק ביצה אחת. ועיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' פ"ח הנ"ל ד"ה ועו"ק. תלמוד לומר וכרות שפכה כל שנכרת הגיד הפוסק (עיין מ"ש להלן, שו' 26–28, סד"ה אי זהו). ופירש רבינו הלל ועוד שהוקש פצוע דכא לכרות שפכה, וכשם שבכרות שפכה, כל ששופך פסול, ואפילו נכרת מקצתו 33 ופירש הגרא"ז הנ"ל: אין לפרש שנכרת כולו, דא"כ לא שייך לא יבוא, דלאו בר ביאה הוא כלל. ועיין לעיל, הע' 31, 32. אף בפצוע דכא כן. ובבבלי ע"ה ב': אמר רבא פצוע בכולן, דך בכולן, כרות בכולן, פצוע בכולן, בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו ביצים, בין שנפצעו חוטי ביצים וכו', בין שנידכו חוטי ביצים וכו', בין שנכרתו חוטי ביצים, וכפירוש רבינו הלל הנ"ל. נמצאנו למדים שלכאורה אין הבדל בין גירסת כי"ו וד לבין כי"ע וקג"נ, אלא שלפי גירסא שלנו הלשון מתאים לרישא 34 "כל שנפצעו הבצים". של משנתנו, ולפי גירסת כי"ע וקג"נ לשון הברייתא מתאים לסיפא שלה. 35 "ואפילו אחת מהן". וכן בירושלמי פ"ח ה"ב, ט' ע"א: ולא סוף דבר נפצעה אלא אפילו נימוקה, אפילו יבשה , אפילו חסרה. ובבבלי ע"ה א' נעתקה הברייתא כגירסא שלנו בכי"ו ובד (בשינוי סדר), וברישא שנו את כל לשון משנתנו 36 עיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' ו'. ("ואפילו אחת מהן"). ועיין מ"ש להלן בסמוך, ולהלן, שו' 23, ד"ה ונפל.

221-22. שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה אחת זהו סריס חמה. וכ"ה בספרי כי תצא פי' רמ"ז הנ"ל. ובכי"ע: הרי הוא כסריס חמה, וכע"ז בקג"נ. ועיין להלן. ופירש הגרא"ז מרגליות שר' ישמעאל בריב"ב חולק על הת"ק וסובר שאין פצוע דכא אלא בכולו, ולא בביצה אחת, 37 והיינו לפי גירסתו בספרי בדברי הת"ק, עיין מ"ש לעיל, העדות 31, 32. כפירוש שהבאנו להלן בסמוך. ובבבלי ע"ה א', מסיים: כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה, וכשר , סריס חמה סלקא דעתך ? אלא הרי הוא כסריס חמה וכשר. ופירש בפיסקי רי"ד שם שר' ישמעאל בר"י ב"ב חולק על הת"ק, והוא סובר שאין פצוע דכא בביצה אחת כלל, ואפילו נכרתה הביצה בידי אדם, ואפילו נפצעה בידי אדם כשר לבא בקהל. ועיין מ"ש להלן שם, י"ח ע"ג מן הספר. וכן משמע בשאילתות כ"י, עיין מ"ש הנצי"ב בהעמק שאלה לשאילתות סי' קנ"ב אות י'. וכן פירש בנודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' ו'. 38 ועיין להלן, הע' 57. ושאל התלמוד סריס חמה ס"ד ? "פי' סריס חמה הוא שגופו לקוי, אבל בביציו אין לו שום ליקוי, והיכי קרי זה שנפצעה ביצה אחת שלו סריס חמה ? אלא ה"ק הרי הוא כסריס חמה שהוא כשר לבא בקהל, דדוקא פצוע דכא בשני בצים אסר רחמנא, אבל בביצה אחת שרי, ופליג את"ק דאמר אפילו אחת מהן, ומתני' דתנן ואפילו אחת מהן, סתמא דלא כר' ישמעאל" 39 לשון הרי"ד. וכו'. ורב יהודה בשם שמואל (ע"ה ב') מחדש שפצוע דכא שנולד במומו כולם מודים בו שהוא כשר, והוא סריס חמה, עיי"ש בפי' הרי"ד. ולהלן, שו' 31–32, ד"ה אי זה הוא סריס חמה, יתבאר מהות סריס חמה. ושוב מביא הרי"ד את פסק בה"ג (עיין להלן) ואת הירושלמי הנ"ל, ומוכיח מן הירושלמי שר' ישמעאל בר"י ב"ב אינו מדבר אלא בפצוע דכא בידי שמים שנולד בביצה אחת, והת"ק חולק עליו ופוסל, עיי"ש. ורבינו סובר שהבבלי חולק, והוא מחזיק בדעתו שר' ישמעאל הנ"ל מכשיר כל פצוע בביצה אחת, ואין הלכה כמותו. ולפי פירושו אפשר לקבל שגם הרישא לעיל היא בשיטת ר' ישמעאל הנ"ל, וכגי' כי"ו וד, ואין פצוע דכא אלא בשתי ביצים. ועיין בשו"ת דברי חיים להגר"ח מצאנז ח"א אה"ע סי' י"א, שם ח"ב סי' ל"א. ובשאילתות סי' קנ"ב משמע ג"כ שר' ישמעאל מכשיר אפילו ניטלה הביצה בידי אדם, עיי"ש בהעמק שאלה אות ח'. וכבר כתבנו לעיל בסמוך שלשיטת השאילתות ר' ישמעאל בריב"ב מכשיר אפילו נפצעה הביצה, אם השנייה שלמה, כשיטת הרי"ד. ובתשובת הרא"ש כלל ל"ג סי' ד': ואפילו נחתכה ממנו ביצת שמאל כשר, כדמוכח בירושלמי ובשאלתות. 40 בשאילתות לא נזכרה ביצת שמאל, וכוונתו לירושלמי פ"ח ה"ב, ט' רע"א, שאמרו שם אליבא דר' ישמעאל בר' יוחנן ב"ב: ובלבד של ימין, כלומר, שנשארה לו ביצה ימנית. ובכי"ל שם: ובלבד שלימין (במלה אחת), והסופר נתן סימן שצריך לקרוא בשתי מילים: בשל ימין. ואין כאן שינוי גירסא שהרי בכ"י עתיקים היו נוהגים לחבר את המלה "של" לתיבה שלאחריה. ולפיכך פקפקו הראשונים בקריאתה, עיין בתוספות ע"ה ב', ד"ה שאין, או"ז ח"א סוף סי' תרנ"א, צ' ע"ג, חי' הרמב"ן והריטב"א ע"ה א', רא"ש פ"ח סי' ב' ובנ"י במקומו. וכן נחלקו הראשונים בפירוש "קולית שלמים" (במשנת טבול יום פ"א מ"ב) אם כוונתה קולית [קרבן] שלמים, או קולית של מים. וכן סוברים כמה מן הראשונים שאם נחתכה הביצה לגמרי כשר לבוא בקהל לדעת ר' ישמעאל בר"י ב"ב, אלא שלדעתם אף ר' ישמעאל מודה שיש פצוע דכא בביצה אחת, ושאני ניטלה לגמרי, דומיא דניטל הטחול כשירה, וניקב בסומכיה (חולין נ"ה ב') טריפה. וזו היא שיטת ר"ת, 41 ס' הישר סי' י"ב, ד' וויען ו' ע"א, הוצ' הרש"ש שלזינגר סי' מ"ט, עמ' 46, תוספות כאן ע"ה ב', ד"ה שאין, ועיין סמ"ג לאווין קי"ח, מ"א ע"ג. וכוונתי לעיקר הדין, לניטלה לגמרי. הראב"ד, 42 לפי ספר הזכות להרמב"ן, עיי"ש. ובאגרת בקורת להגר"י עמדין (זיטומיר תרכ"ח) כתב וחזר וכתב שדעת ר"ת היא דעת יחיד, וכל מי שכתב כדבריו תלמידיו הם, ואין מונין להם אלא אחד (עיין להלן סנהדרין פ"ז ה"ב, בבלי שם ל"ו סע"א, ובמה"פ בירושלמי שם פ"א ה"א, ד"ה נימר), והוסיף (י"ג רע"ד): "ובאמת בנימוקי יוסף כתב שכ"ה שיטת הראב"ד, אך לא ראינו ראייה שלו אי מטי בה מטעמיה דר"ת, או מטעם אחר" וכו'. אבל בראב"ד שהביא הרמב"ן בס' הזכות מפורש שהתיר (בחתכו הרופאים ביצה אחת שלקתה) מטעמו של רבינו תם. וכן מה שכתב הרמב"ן בחידושיו ע"ה א' בשם "יש מפרשין" (בס' הזכות בשם: אחרים מפרשים) כתב להלן שם על פירוש זה: וכן נראה מדברי רבינו תם ז"ל וכו', עיי"ש, ומכאן ש"יש מפרשין" אינו ר"ת. ועיין גם במאירי הוצ' דיקמן, עמ' 274. ומדברי הראב"ד אין שום הוכחה שאם נפצעה הביצה ואח"כ כרתוה כשר, ולא אמר הראב"ד אלא "לקתה", ויכול להיות שכוונתו ללקתה בידי שמים, ולפיכך כרתוה הרופאים. ועיין בהערות ר"ש דיקמן למאירי הנ"ל, הע' 239, והע' 241. ועיין בשו"ת דברי חיים להגר"ח מצאנז ח"א אה"ע סי' י"א הנ"ל (בפנים). הר"י, 43 תוספות ע"ה ב', ד"ה שאין. רבינו אלחנן, 44 לפי או"ז ח"א סוף סי' תרנ"א, צ' ע"ג. רבינו ברוך, 45 בס' התרומה ה' חליצה, ד' ווארשא, מ"ו ע"א. הראבי"ה, 46 לפי שו"ת הרא"ש כלל ל"ג סי' ד'. וכתב שם: "וקראו על שמו אליעזר, אע"פ שהרופא חתכו, ויד אדם באמצע וכו' ". ותשובת הראבי"ה נעתקה באריכות ביש"ש כאן פ"ח סי' י"ב, והוא מדבר שם על ניתוח בגיד עיי"ש. או"ז, 47 הנ"ל לעיל, הע' 44. בעל השלמה (תוספות חד מקמאי ע"ה א') ועוד. ומהם שפירשו שאין התנא של משנתנו חולק על ר' ישמעאל בריב"ב, ומהם שנטו לומר שמשנתנו חולקת ואינה מחלקת בין נפצעה ובין ניטלה, אבל מ"מ הלכה כר' ישמעאל בריב"ב, משום ששמע כן בכרם ביבנה (מתניתא דכרמא, עיין בבבלי מ"ב ב'). ועיין ביש"ש כאן פ"ח סי' ח' וסי' ט'. אבל בה"ג ה' מיאון 48 בריטב"א ע"ה א': אבל בה"ג ור"ה ור"ה ז"ל כתבו וכו'. ונראה שצ"ל: בה"ג ור"ח ורא"ה ז"ל, עיין בלשונו של נימוקי יוסף. ובסוף דבריו שם: וכן כתבו רבותי בשם ר"ה, הרמב"ן ז"ל. וכנראה שצ"ל: "בשם ר"ח ז"ל", אבל לא מצאתיו ברמב"ן. ד"ו, ס"ה סע"ב, ד"ב, עמ' 311: והיכי דכי איתיליד בחדא ביצה הוא דהוי ליה 49 שלש מלים אחרונות חסרות בד"ב, אבל ישנן גם בהבאה של פיסקי רי"ד כאן, י"ח ע"ג מן הספר. כשר, דתניא אמר ר' ישמעאל וכו'. וכן משמע מסתימת לשון הרי"ף, כמו שכתב הרמב"ן בס' הזכות. 50 אבל ברא"ש כאן הכריע שהרי"ף סובר שמשנתנו חולקת על ר' ישמעאל בריב"ב, ואין הלכה כמותו, אלא שהוא מפרש שר' ישמעאל בריב"ב מדבר בניטלה ע"י אדם או חולי (עיין בקיצור פיסקי הרא"ש) אבל בידי שמים, או שנולד כן, כשר, כשמואל בבבלי ע"ה ב', ועיין בשו"ת שלו כלל ל"ג סי' ד' שהזכרנו לעיל. וכן משמע מפשוטה של לשון "שאין לו", כמו שדייקו הרמב"ן (בס' הזכות ובחידושיו), הרשב"א, הריטב"א ועוד. 51 ו"שאין לו אלא ביצה אחת" הוא לאו דווקא, אלא הוא הדין אפילו אם אין לו ביצים כלל, אלא שר' ישמעאל בריב"ב "דשכיח נקיט", עיין בחידושי הרמב"ן, הרשב"א ועוד. אבל עיין בשו"ת בית אפרים להגרא"ז מרגליות (אה"ע, תקנות עגונות סי' ב') שהרבה להקשות על פירוש זה בטוב טעם. וכ"ה שיטת הר"א מן ההר, עמ' ק"ע, וכן פסק הר"מ בפט"ז מה' איסורי ביאה ה"ז. 52 בשו"ת הרא"ש כלל ל"ג סי' ד' הנ"ל מוסיף: "וכן בשכל טוב". ונראה שמדרש זה העתיק את לשון בה"ג, כדרכו, עיין במבואו של שלמה בובר למדרש שכל טוב ח"א, עמ' ל' ואילך. וכ"ה שיטת הרמ"ה. 53 לפי רבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ד. אבל רבינו ירוחם בעצמו, כנראה, חולק עליו ופוסל, עיין מ"ש הגר"י עמדין בספרו אגרת בקורת, תשובת המשקל (זיטומיר תרכ"ח), י"א ע"ב, עיי"ש. ועיין במאירי הוצ' ר"ש דיקמן, עמ' 274. ועיין בהגהת הרמ"א אה"ע סי' ה' ס"ק ז', וכבר האריכו בזה האחרונים. ושיטת רש"י לא נתבררה בהחלט. ובקרן אורה ע"ה א', ד"ה ורש"י, כתב שמדברי רש"י נראה ש"אין לו ביצה" פירושו שלא היתה לו מעולם, ונולד בחסרון ביצה. ועיין באגרת בקורת להגר"י עמדין (זיטאמיר תרכ"ח, ה' ע"ג ואילך) שהאריך בבאור שיטת רש"י מכמה מקומות בדבריו. ולפי שיטת בה"ג, הר"מ והראשונים הנ"ל, הפירוש בבבלי ע"ה א' הוא כמו שכתב הר"א מן ההר, עמ' ק"ע: סריס חמה סלקא דעתך ? דלא (צ"ל: הלא) סריס חמה שלם באבריו, אלא שאינם עושים פעולת טבעם 54 עד כאן הוא כמו בפיסקי הרי"ד הנ"ל, עיין מ"ש לעיל בתחילת הדבור, ד"ה שמעתי. מחמת חולי הוא, שחלה במעי אמו וכו'. ומתרץ הבבלי: כסריס חמה, שלא אסרה תורה אלא בידי אדם, אבל בידי שמים כשר. ועיין גם בריטב"א ובנ"י במקומו. ומה שאמר שמואל בבבלי להלן (ע"ה ב'): "פצוע דכא בידי שמים כשר" ממתניתא דכרמא (כלומר, מעדות ר' ישמעאל בריב"ב) יליף כן, כמו שפירש הרמב"ן וסייעתו.

322-23. מעשה באחד בכפר מנדון שעלה לראש הזית וכו'. וכ"ה ("בכפר מנדון") גם בד. ובכי"ע: מכפר מנודי שעלה לראש הגזית וכו'. ובקג"נ...חת שעלה לראש הזית וכו'. ושמא הוא כפר מנדון, הוא כפר מנדי, שקבעו אותו החכמים בכפר מנדא מצפון לציפורי. ומעשה זה לא מצאתיו בשום מקום. ועיין מ"ש הגרא"ז מרגליות בספרו בית אפרים אה"ע, תקנות עגונות סי' ב', ומה שהוכיח מתוספתא זו, ואף הוא קבל כדבר פשוט שר' יוסי בא לחלוק על ר' ישמעאל בריב"ב. ועיין להלן.

423. ונפל, ונפצעה אחת מביציו וכו'. בשי"ק פ"ח ה"ב, ד"ה כל, הסיק מכאן שר' יוסי בא לחלוק על ר' ישמעאל בריב"ב, ור' ישמעאל סובר שלא זו בלבד שאם ניטלה כולה בידי אדם כשר, אלא אפילו אם נפצעה מקצתה נמי כשר, ולדעתו אין פצוע דכא אלא בשתי ביציו, וכיוון הרב ז"ל מדעתו לפירוש הרי"ד שהבאנו לעיל, שו' 21–22, ד"ה שמעתי. ברם אין הכרח גמור להסתייע מכאן לשיטת הרי"ד, ואפשר שדברי ר' יוסי נסמכו למשנתנו, שאפילו בביצה אחת הוא פצוע דכא ואינו מוליד, ומעשה רב קמ"ל. והגרא"ז מרגליות הנ"ל כתב על פירוש מעין זה שהוא דוחק גדול, עיי"ש. ובבבלי ע"ה סע"א: והא ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילוא בביצים 55 כלומר, שבשעת העליה נתחב הקוץ בביצים. ובתוספתא כאן נפצעה הביצה ע"י שנפל. ובצפנת פענח פט"ז מה' איסורי ביאה ה"ח כתב: הנה רבינו סבירא ליה דכל שנעשה פצוע דכא ע"י איזו פעולה אף שלא בידי אדם אסור לישא אשה, ועיין בתוספתא כאן פ"י באחד שעלה לראש הזית ונפל וכו'. וכן באגרת בקורת להגר"י יעבץ, תשובת הגדר (זיטומיר תרכ"ח) י"ח ע"ב: שאפילו נתקע בו קוץ וכדומה (כלומר, שלא במעשה אדם) הרי זה נקרא בידי אדם. ועיין מ"ש אדמו"ר הגרמ"מ בשו"ת צמח צדק אה"ע ח"א סי' ט"ו, אות ו', והביא את התוספתא כאן. אבל בס' מאור האפלה, כי תצא, עמ' תקמ"ד, העתיק את דברי הר"מ בסה"מ, והוסיף: ומה שנעשה בידי שמים, אפילו הכהו קוץ, הרי זה מותר לבוא בקהל. וצ"ע. וכו', צא וחזר על בניו מאין הם. וכמה מן האחרונים דייקו מן הלשון "וחרזיה" 56 עיין בהערות ד"א שיף לס' יריאים השלם, עמוד העריות, עמ' 67. שניקבו שתי ביציו. אבל בר"מ פט"ז מה' איסורי ביאה ה"ט ניסח את ההלכה שלנו: או הכהו קוץ. וכן בר"ח ע"ז כ"ח ב': ודחרזיה סילוא, וכן מי שהכהו קוץ, ועיין גם בערוך ערך חרז א'. וכן באגדת שה"ש פ"ב, ב', הוצ' שכטר, עמ' 29: הרוח נשבת בחוחים, והן מכים אותה. ובנוסח אחר (עיי"ש, עמ' 73): הרוח מנשבת בחוחים ומנקרין אותה. אבל פשוטה של לשון הבבלי משמעותה שניקבו שתי ביציו ("בביצים"), 57 אבל בנודע ביהודה מהדו"ק אה"ע סי' ו' פירש שבביצה אחת עסיקינן, ולפיכך המתין שמואל בשאלתו עד שהוליד בנים, אבל לא הפרישו מאשתו, משום שסבר שהלכה כר' ישמעאל בריב"ב, והוא אינו פוסל אלא בפצוע בשתי ביציו, עיין מ"ש לעיל שו' 21–22, ד"ה שמעתי. ועיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' צ', ובירושלמי פ"ח ה"ב, ט' רע"ב (שהודיעו לאשה שלא יוליד). אעפ"י שאין ראייה מלשון "וחרזיה", והוא מעשה שקרה בימי רב ושמואל, ובמעשה דידן נפצעה רק אחת מביציו.

524. אשתו מהו שתתיבם. כלומר, שאלו אם הלכה כר' אליעזר שסריס אדם אין חולצין ואין מייבמין לאשתו, או שהלכה כר' עקיבא שחולצין ומייבמין לאשתו, כמשנתנו פ"ח מ"ד.

625-26. שנפסלה מן הכהונה ופסולה מלאכול בתרומה. שהרי בא עליה אחרי שנעשה פצוע דכא ופסלה מן הכהונה, כמשנתנו רפ"ח (ושניהם כהנים כשרים היו). ולפ"ז בוודאי שהיא אסורה להתייבם, שהרי נעשית חללה, או זונה, עיין ברשב"א, בריטב"א, בתוספות ישנים ע' א', במאירי שם, הוצ' דיקמן, עמ' 259, ובהערות שם.