תוספתא כפשוטה על יבמות י:ו

131-32. אי זה הוא סריס חמה, כל ששהה עשרים שנה ולא הביא שתי שערות וכו'. כלומר, איזהו סריס חמה שנחלקו עליו במשנתנו ספ"ח. וכל הברייתא בבבלי פ' ב'. ועיין במשנת נדה פ"ה מ"ט ותוספתא שם פ"ו ה"ב. וצריך שיהו בו גם סימני סריס, עיין להלן. ובפירוש הדיבור "סריס חמה" אמרו בבבלי ע"ט סע"ב: אמר ר' יוחנן כל שלא ראה שעה אחת בכושר, כלומר, שלא ראה חמה שעה אחת בכושר (כפירוש הר"מ בפיה"מ פ"ח מ"ד). וכן אמרו בירושלמי פ"ח רה"ה, ט' ע"ד, בשם ר' יוחנן: כל שלא ראתו חמה בכושר אפילו שעה אחת, והיא היא, עיין במשנת נדרים פ"ג מ"ז. 59 בבבלי שם ל' ב': לאפוקי דגים ועוברים. ופשיטא שאין להביא ראייה מלשון בני אדם בעניין נדרים. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי. ובפיסקי רי"ד כאן פ"ח (י"ח ע"ג מן הספר) מוכח שהוא סובר שאין סריס חמה אלא דווקא אם לקה במעי אמו ונולד במומו, אבל כל שראה שעה אחת בכושר, אפילו אם לקה אח"כ בידי שמים אינו סריס חמה. וכן נראה מפיה"מ להר"מ פ"ח מ"ד ומסה"מ לאווין ש"ס. 60 כנראה שבחיבורו בפט"ז מה' איסורי ביאה ה"ט חזר בו. ופירוש הגר"י יעבץ באגרת בקורת (זיטומיר תרכ"ח), ח' ע"ג ואילך, הוא דחוק, כמו שראה הרב בעצמו. ולפי שיטה זו הדיבור סריס חמה הוא בדווקא. ואעפ"י שאמרו בבבלי ע"ט סע"ב: אין לך אשה וכו' שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם מיתתו, הרי המלה "חמה" חסרה בתוספ' לחד מקמאי במקומו ובפי' ר"א מן ההר, סוף עמ' קע"ט, ואפשר שהיתה חסרה גם לפני הרי"ד ועוד. 61 ועיין בערוך לנר במקומו, ד"ה שלא נעשה. ובירושלמי פ"ח ה"ה, ט' ע"ד, אמרו: הושיט ידו וסרסו מבפנים דברי הכל אסור לבוא בקהל, ואינו לא חולץ ולא מייבם, נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרי סריס חמה. 62 הכוונה שנותנין עליו חומרי סריס אדם שפסול לבוא בקהל וחומרי סריס חמה שאינו לא חולץ ולא מייבם. ומה שכתוב בירושלמי שם אח"כ "במחלוקת" אינו שייך לכאן, והכוונה שדעת ר' אליעזר במשנתנו שנוייה במחלוקת, ותרי תנאי אליבא דר' אליעזר, כפי שמוכח ממשנת נדה ספ"ה, וכמו שהקשו בבבלי פ' א', וכמפורש להלן בירושלמי. ותירצו שם כמו שתירצו בבבלי. וכן משמע מדברי המאירי פ' א' שהעתיק את הירושלמי, ולא העתיק את המלה "במחלוקת". ואעפ"י שעובר זה לא ראתו חמה מימיו בכושר, מ"מ כיוון שהלו בו ידי אדם במעי אמו, אינו יוצא מידי סריס אדם לחומרא. ועיין בקרן אורה ע"ט ב', ד"ה ובירושלמי. ולשיטת שאר הראשונים שמכניסים בכלל סריס חמה את הסריסים שלקו בידי שמים לאחר שנולדו, סריס חמה הוא שם משותף לכל סריסות הבאה מאליה בלי מעשה, כפירוש הגר"י עמדין באגרת בקורת, ז' ע"א. ובערוך, ערך סריס, פירש סריס חמה שנסתרס ע"י קדחת. ובפי' ר"א מן ההר הקשה על פירוש זה מן הבבלי פ' א'. אבל בשו"ת הריב"ש (סי' תי"ט) הסתייע ממקום זה לפירוש הנ"ל, וכתב: לפי שאבד ממנו כח ההולדה, בסבת חום מותרי נכרי (כלומר, בסיבת עודף של חום נכרי, שלא בא בדרך טבעי מבפנים) נתחממה אמו בהיותה מעוברת, ובסבת החום ההוא נשחף הילד, ובטל ממנו כח תאותו וכו' שאפתה אמו לחם בתנור בשעת הצהרים ושתתה שכר חזק, ונתקבצו יחד חום אש התנור וחום הצהרים וחום השכר החזק ופעלו בילד וכו'. וד"ר יוליוס פרויס כתב 63 ביבליש-תלמודישע מדיצין, עמ' 259. שסריס המה מתאים לכינוי הכמרים המצריים שהיו סריסי אל השמש. ופירושו לא יתכן, שהרי הכמרים היו סריסי אדם שהקריבו את אברי המין שלהם לאל השמש, והיונים קראו להם ἀπηργμένοι.

232-33. אע"פ שהביא לאחר מיכן הרי הוא כסריס לכל דבר. לשיטת רב בבבלי פ' א', נעשה גדול למפרע, שהרי נתגלה שמה שלא הביא שתי שערות בהיותו בן י"ב הוא מפני שהיה סריס, והוא סריס למפרע, ולשיטת שמואל הוא קטן עד שמתברר שהוא סריס, ואינו גדול אלא מכאן ולהבא. ועיין בירושלמי ספ"י, י"א ע"ג, ובנועם ירושלמי שם. וצ"ע.

333. אילו הן סימניו, כל שאין לו זקן וכו'. בבלי פ' ב' הנ"ל. ועיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ב, עמ' 24 בשם יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך ר' יוסי בן כיפר. ובאמת בהוספה למשנת נדה ספ"ה בכ"י אנטונין (לפי מהרי"ן אפשטין מבוא לנוה"מ, עמ' 969) נשנו גם הסימנים. ואעפ"י שלא הביא שתי שערות למטה, עדיין אינו סריס אלא אם יש בו סימני סריס.

433-34. ובשרו מחליק. פירש"י: חלק כבשר אשה, דרך בשר איש להיות שעיר. ובבבלי הנ"ל: ושערו לקוי ובשרו מחליק. ובקג"נ: ושערו מחליק. ושמא צ"ל שם: ושערו [לקוי ובשרו] מחליק. אבל בשאר נוסחאות התוספתא חסר "ושערו לקוי". 64 ונשנה סימן זה להלן, שו' 40, אצל אילונית, עיין מש"ש.

534. רבן שמעון בן גמליאל משם ר' יהודה בן יאיר וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובס' יוחסין השלם ª46: "ובתוספתא רשב"ג אומר משום ר' יהודה בן יאיר, אולי הוא אח ר' פנחס בן יאיר".

635. מעלין רתוחות. וכ"ה ("רתיחות") בבבלי הנ"ל. ובהוספה למשנת נדה הנ"ל: עושין גלושת. והיא היא.

735-36. כל ששכבת זרעו דוחא. בקג"נ: ריחה, 65 עיין מ"ש בתס"ר ח"ד, עמ' 124, בשם כתר תורה לאהרן האחרון. ובד ובכי"ע: דוחה, וכ"ה בבבלי, ופירש"י: שאינו קשור אלא צלול כמים. ולהלן זבים פ"ב ה"ד: זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת, ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת. ועיין בבלי נדה ל"ה ב', ומ"ש בתס"ר ח"ד, 123–124. ומשם נובע פר"ח שהביא באו"ז ח"א סי' תרנ"א, צ' ע"ג, עיין ערוך ערך דהא. ובאו"ז שם הביא פירוש אחר בשם רבינו יהודה בר נתן, ועיין בפי' ר"א מן ההר, עמ' קפ"ו.

836. שאינו עושה כיפה. כלומר שמימי רגליו שותתין ואינן מקלחין כקשת. ועיין בבלי פ' רע"א ובתוספות פ' ב', ד"ה עד שיהא.

937-38. כל שקולו לקוי וכו'. ופירש במאירי פ' א': ר"ל דק, וכעין צפצוף.