תוספתא כפשוטה על יבמות י:ז

140. ושערה לקוי. בבבלי פ' ב' נמנה סימן זה לעניין סריסות האיש. 66 עיין מ"ש לעיל בפנים, שו' 33–34, ר"ה ובשרו מחליק. ופירש"י: לקוי. רך. ובמאירי: דק ורך ביותר. ועיין במשנת נגעים פ"י סמ"א ובמשנה אחרונה שם. ואשה מגדלת שער כלילית (בבלי עירובין ק' ב'), והוא טבעה, עיין בפרקי דר"א פי"ד, 67 לפי ילקוט בראשית סי' כ"ז ותשב"ץ ח"ג סי' קצ"א. ואם שערה דק לקוי קצר (עיין במלא"ש לנגעים הנ"ל) יש כאן סימן שהיא אילונית. ובהוספה למשנת נדה הנ"ל (לעיל שו' 33, ד"ה אילו הן): ומה סימן אמרו באילונית כל ששערה קץ. ופירושו, כנראה, כל ששערה קצוץ, חסר וכלוי, 68 עיין בספרו של זאב בן חיים עברית וארמית נוסח שומרון, כרך ב', עמ' 463, מספר 131, ואילך. והוא פירוש לשערה לקוי. 69 ופרושו של מהרי"ן אפשטין ז"ל במבוא לנוה"מ, עמ' 969, הע' 3, אינו מדוייק, וקץ לחוד, וקווץ לחוד, ואדרבה, קווץ הוא אדם בעל שערות ארוכות ומסובכות. וכן מה שכתב שם שהסימנים אינם לסריס חמה גרידא אלא לסריס סתם אינו מדוייק, שהרי סריס אדם הוא פצוע דכא, וסימניו בין רגליו, והוא סריס אפילו אם כבר הביא שתי שערות.

241. שיפולי מעים כנשים. ופירש"י: כמין כף למעלה מאותו מקום, עיין בבלי נדה מ"ז ב'.

342. כל שקולה עבה וכו'. וכ"ה בד ובבבלי כאן פ' ב'. ובכי"ע: כל שקולה לקוי וכו'. ועיין לעיל, שו' 37–38, ד"ה שקולו.

4ואין ניכר בין איש וכו'. בכי"ע ובבבלי: ואינה ניכרת וכו', כלומר, שע"פ הקול אינה ניכרת אם היא אשה או איש. ועיין איכ"ר פ"ד, ח', הוצ' בובר, עמ' 147.