תוספתא כפשוטה על יבמות יא:א

11. טומטום שקידש, קידושיו קידושין וכו'. בבלי ע"ב א', בכורות מ"ב ב'. ואמרו בבבלי ע"ב א' שקידושיו קידושין לחומרא, שמא הוא איש, וצריכה גט. וכל הברייתא בה"ג ה' יבמות, ד"ו נ' ע"ג, ד"ב, עמ' 247. ועיין ק"ע בירוש' פ"ח ה"ו, אבל הנכון בפ"מ.

21-2. חולץ וחולצין לאשתו. וכ"ה בבבלי בכורות ובה"ג הנ"ל. ובבבלי שם: ותניא אידך אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת. ועיין מ"ש להלן.

32. אם יש שם אחים אין חולץ ואין מיבם. וכ"ה בה"ג הנ"ל, ופשוט הוא שהרי הוא ספק אשה, וחליצת האחות אינה פוטרת. וכן פירש"י בבכורות את הברייתא שם: וחולץ לחומרא, שאם אין שם אחר אלא הוא בעיא יבמתו חליצה, אבל יש שם אחר לא חליץ טומטום וכו'. ומ"ש "ואין מיבם" אינו אלא אגב "אין חולץ", והוא הדין שאינו מייבם אפילו אם אין לו אחין, עיין מ"ש להלן.

4אבל מיבמין את אשתו. וכ"ה בבכורות ובה"ג הנ"ל. ופירש"י שם שיש כאן ממה נפשך שאם נקיבה הוא, הרי אשתו פנויה, ואם זכר הוא שפיר מייבמין. ושוב כתב רש"י שם: אבל טומטום אינו מייבם, דאינו בן לידה ולא קרינא ביה להקים לאחיו שם. ועיין ר"מ פ"ו מה' ייבום ה"ד ומ"ש בצפנת פענח שם. ועיין עכשיו בשו"ת צפנת פענח ח"א (ירושלים תשכ"ה) סי' צ"ח ובהערות שם. ובמשנתנו ספ"ח: ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס. ולשיטתו פשיטא שאם לא נקרע אינו חולץ ואינו מייבם, שאם הוא נקיבה אינו בר חליצה ובר ייבום, ואם הוא זכר הרי הוא סריס חמה, ואינו חולץ ואינו מייבם לשיטת ר"ע, עיין בכורות מ"ב ב'. ועיין בפיה"מ להר"מ מ"ש על דברי ר' יהודה, וכבר תמה עליו בתוספות רע"א למשנתנו ספ"ח. ובירושלמי פ"ח ה"ו, ט' ע"ד: ואין חלוקין על דברי ר' יהודה ? מן [מה] דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו, הדא אמרה אין חלוקין על דברי ר' יהודה, כלומר בתמיה. ונראה שלא היתה לפניהם הברייתא שלפנינו, והיא ברייתא בבלית שנשנית גם בישיבות הגאונים (כלומר, בה"ג הנ"ל). וכן מצאנו בכמה מקומות בירושלמי שדברי ר' הילא יסודם בברייתא בבלית, עיין לדוגמא בכורים פ"ב ה"ב, ס"ה ע"א: אמר ר' הילא תניי תמן התרומה והבכורים וכו'. סוכה ספ"ג, נ"ד ע"א: דאמר ר' אילא ותניי תמן כך היה המנהג בירושלים וכו' (עיין מ"ש לעיל ח"ד, סוכה, עמ' 865). ולהלן בירושלמי כאן פ"י ה"א, י' ע"ג: וא"ר אילא תני תמן כל העריות וכו', ולהלן שם י' ע"ד: דאמר ר' הילא ותניי תמן כל העריות וכו' (וכן, כנראה, צ"ל גם בירושלמי בכורים הנ"ל "ותניי" במקום "תניי"). ועיין בשו"ת צפנת פענח הנ"ל סי' ע"א וסי' ע"ב.

53. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' לא חולץ ולא חולצין וכו'. וכ"ה בד ובה"ג בשתי הנוסחאות הנ"ל. אבל בבבלי ביבמות פ"ג ב' ובבכורות מ"ב ב': ר' יוסי בר' יהודה אומר טומטום לא יחלוץ, שמא יקרע וימצא 1 כ"ה בבכורות וביבמות בכי"מ. אבל לפנינו ביבמות, וכן מעתיקים משם גם בה"ג בשתי המהדורות: ונמצא , אלא שהבבלי שם מפרש "שמא ימצא", עיין מ"ש להלן. סריס חמה. ולשיטת הבבלי שם חולק ר' יוסי בר' יהודה על אביו (עיין לעיל), ולאביו הוא בוודאי סריס חמה, אבל ר' יוסה בר' יהודה מספקא ליה, ולפיכך לא יחלוץ אם יש שם אחין, אבל אם אין שם אח אלא הוא חולץ, ושלא כשיטת אביו, כמפורש בבבלי שם. ולפי נוסח הברייתא כאן ברור שר' יוסי בר' יהודה עומד בשיטת אביו, והוא וודאי סריס (עיין גם להלן, שו' 4, ד"ה שמא), ולבבלי היתה מסורת אחרת, וכן הבינו בה"ג שהביאו מתחילה את התוספתא כאן ואח"כ העתיקו את נוסח הבבלי בברייתא ופסקו שלא כנוסח התוספתא. אבל בכי"ע כאן: ר' יהודה אומ' לא חולץ ולא חולצין וכו'. ולפי גירסא זו היא שיטת ר' יהודה עצמו, אלא שבמשנתנו הזכיר טומטום שנקרע, וכאן הוא שונה הלכת כל טומטום, בין לפני שנקרע בין לאחר שנקרע. וברור שאין להגיה את נוסחת כי"ו המקויימת ע"י ד וע"י בה"ג, ונוסח כי"ע הוא תיקון של ת"ח.

6לא מיבם. בבא זו חסרה בכי"ע ובשתי נוסחאות בה"ג. וכן, כנראה נכון, שהרי לעניין זה אין אנו זקוקים לשמא יקרע ונמצא סריס, ואפילו אם לא יקרע אין כאן יבום, עיין מ"ש לעיל, שו' 2, סד"ה אבל מיבמין. ולפי גירסתנו נשנה "ולא מיבם" אגב "ולא מיבמין לאשתו", עיין לעיל, שו' 2, ד"ה אם יש.

74. שמא יקרע ונמצא סריס חמה. בד: וימצא סריס חמה, והוא תיקון ע"פ הבבלי בבכורות ויבמות בכי"מ. וכגירסא שלפנינו כאן כ"ה בבבלי יבמות בהוצ' שלפנינו ובה"ג בשם הבבלי, עיין מ"ש לעיל, שו' 3, ד"ה ר' יוסה. והיא בוודאי הגירסא הנכונה, שהרי לפי מסורת התוספתא אין כאן ספק שמא ימצא סריס, אלא אם יקרע הוא וודאי סריס. ובכי"ע וכן בה"ג בשתי הנוסחאות בשם הברייתא (שלפנינו בתוספתא): שמא יקרע והרי הוא סריס חמה. והיא היא, והוא בוודאי סריס חמה.