תוספתא כפשוטה על יבמות יא:ב

14-5. סריס חמה, ואנדרגינוס, ואח מאם, וגר, ועבד משוחרר, לא חולצין ולא מיבמין. בכי"ו נשמטו כאן המלים "סריס חמה" ע"י הדומות, אבל הן ישנן גם בד, בכי"ע ובה"ג בשתי המהדורות, וכ"ה גם לעיל ספ"ב, שו' 42, ד"ה סריס חמה, ולעיל שם שו' 36–37, ד"ה אשת סריס, וד"ה ואשת אנדרגינוס, עיין מ"ש שם. ובבבא זו מסתיימת הפיסקא בה"ג. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

25. כיצד, מתו והניחו נשים וכו'. ודין הנשים של כל הנשנים למעלה כדין אשת אח שלא במקום מצוה. ואשר לגר ועבד משוחרר, פירושו כאן שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה, עיין מ"ש לעיל פ"ב, שו' 42, ד"ה ואח מאם, ולהלן פי"ב, שו' 6–7, ד"ה ובמשנתנו, וד"ה וכן.

37. וחייבין בקרבן. אם נניח שהלכה זו עונה גם על אשת אנדרוגינוס עלינו לפרש שתנא זה סובר שאנדרוגינוס הוא מקצתו זכר, או בריה בפני עצמה, וקידושיו קידושין, אלא שהוא כסריס חמה, עיין מ"ש לעיל, ד"ה סריס, ולעיל פ"י, שו' 19, ד"ה וכדי ואילך. וביחס לגר ועבד משוחרר, עיין מ"ש לעיל, שו' 5, ד"ה כיצד, ולהלן פי"ב, שו' 6–7, ד"ה ובמשנתנו, וד"ה וכן.

48. ואם בעלו פסלן מן הכהונה. ואף סריס חמה בכלל. ועיין ר"מ פ"א מה' איסורי ביאה הי"א וביש"ש כאן פ"ו סי' י"א. 2 ודבריו שם לכאורה תמוהים, עיין פירוש רבינו לשחוף בפ"א מה' סוטה סה"א, וממילא דינו מפורש בבבלי סוטה כ"ו ב'. ובתוספות שם, סד"ה שחוף, מבואר ששחוף יותר גרוע מסריס. ובפיה"מ להר"מ סנהדרין פ"ז מ"ד כתב רבינו על משמש מת: אינו מחוייב עונש, ואפי' הוציא זרע, לפי שהוא נדון שבמחלוקת, ולא פסק בו התלמוד (עיין שבועות י"ח א', סנהדרין נ"ה א', כאן נ"ה ב'), ואי אתה נותן עונש אלא מתוך דבר שהוא מבורר, ואין בו פקפוק. ולפי זה פסק כאן לעניין עונש לקולא, אבל באכילת תרומה הולכין לחומרא.

5וחייבין בקרבן. עיין מ"ש לעיל, שו' 7, ד"ה וחייבין.

69. פצוע דכא, וכרות שפכה, וסריס אדם, וזקן, או חולצין או מיבמין. וכ"ה לעיל ספ"ב בכי"ו, בכי"ע ובה"ג, עיין מש"ש, ונתבאר כל אחד כדינו. ושם לא נזכרה אלא בבא זו. אבל בבבלי כ' ב', ע"ט ב', העתיקו את כל הברייתא כלפנינו כאן. ועיין במגיד משנה פ"ו מה' יבום ה"ד, והרכיב שם את שתי הברייתות עיי"ש. והואיל וכאן אין שום ספק בגירסא, הרי אפשר שברישא כאן הכוונה לעיקר הדין, למשנת ר"ע (פ"ח מ"ד) שכל האנשים הללו שהיתה להם שעת הכושר זוקקין לייבום, ואם היתה אשה שהיא מותרת להם (כגון גיורת ומשוחררת וכדומה) מותרין לייבם. ואח"כ מפרש את ההלכה בפצוע דכא וכו' שנפלה לפניו בת ישראל כשירה, ועיין בבלי ע"ט ב'. ורש"י (כ' ב') פירש: או מייבמין, לאו לכתחילה קאמר, אלא ייבומן יבום, שאם בעלו קנו, כדקתני ואזיל.

710-11. מה שעשה עשוי. אם בעלו קנו וכו'. פירשו בתוספות (כ' ב') שה"ה אפילו לכתחילה, אלא נקטו אגב הסיגנון בסיפא. ובגליון הש"ס לרע"א שם ציין לתוספות פ"ד כ', ד"ה שייר.

811. ופטרו את הצרות. בברייתא שבבבלי ליתא, ופשיטא היא, ומה לי הן מה לי צרות, ושתיהן מותרות, ולא נשנית אלא אגב סיפא. ובכי"ע יש כאן הוספה מוטעית.

912-13. ופטרו את הצרות. בבבלי ליתא. וכאן הכוונה היא שאעפ"י שהביאה היא ביאה אסורה פוטרת את צרתה, עיין ר"מ פ"ו מה' ייבום סה"י, ובשו"ע אה"ע סי' קע"ד ס"ק א'. ובבאור הגר"א שם אות ד' ציין לתוספתא כאן, אבל בתוספתא כאן שתיהן אסורות, ואפילו חליצה של אחת מהן פוטרת צרתה, עיין מ"ש לעיל פ"ו, שו' 26–27, ד"ה היתה אסור מצוה. ועיין בס' חקרי לב אה"ע סי' ס"ג, קמ"ו ע"ג, ולעיל שם.