תוספתא כפשוטה על יבמות יא:יא

171-72. שבא על יבמתו וחזר ובא על צרתה וכו'. משנתנו פ"י מ"ח.

274. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל ח"א (דמאי), עמ' 227, הע' 14.

375-76. אבל חרש שוטה וקטן שבעלו, קנו ופטרו את הצרות. המלה "וקטן" היא אשגרה ממקומות אחרים שבהם באה קבוצה זו, ואינה בכי"ע. ועיין לעיל ספ"ב, שו' 43, ד"ה החרש והשוטה.

476. שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו, נשיהם פטורות מן החליצה וכו'. במשנתנו פ"י מ"ח: בן תשע שנים ויום אחד וכו' נשא אשה ומת הרי זו פטורה. ובבבלי שם צ"ו ב': תנינא להא דתנו רבנן שוטה וקטן וכו'. ועיין גם לעיל שם ס"ט ב', קי"ב ב'. ועיין מ"ש לעיל פ"ט, שו' 23–24, ד"ה ובן תשע. ולעניין שוטה, עיין במשנתנו פ"ז ריש מ"ה ובבבלי ס"ט ב' הנ"ל, ומ"ש לעיל, ספ"ט שו' 32–33, ד"ה בת כהן פקחת.

576-77. זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אינה ביאה שאין צריכה דעת הרי זו ביאה. רמב"ן צ"ו א', והביאו במגיד משנה פ"ה מה' ייבום הי"ח. ופירשה הרמב"ן שהברייתא מבארת למה שוטה וקטן שנשאו נשים נשיהם פטורות וכו', משום שביאת נישואין צריכה דעת, אבל ביאת יבמה אינה צריכה דעת (כמשנתנו רפ"ו), ולפיכך שוטה (עיין לעיל, שו' 75–76, ד"ה אבל) וקטן (עיין במשנתנו פי"ג מי"ב) מייבמין. ועיין לעיל פ"ב, שו' 43, ד"ה החרש. וברמב"ן שם מוסיף: וכן בירושלמי. וכוונתו לירושלמי פ"ה ה"ה, ז' ע"א, פ"י רה"ח (ד"ו רהי"ז), י"א ע"ב: ולמה עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול, שכן ביאה בגדול קונה בין לדעת בין שלא לדעת. ועיין בשי"ק פ"י שם, ד"ה ולמה, שכתב שלא מצא כן בתוספתא, ותמה על דברי הרמב"ן. ברם עיקר ראיית הרמב"ן היא מן התוספתא כאן, והוסיף שגם מן הירושלמי משמע שהחילוק בין לדעת ובין שלא לדעת נאמר אף על הקטן. והוא מסתייע מן התוספתא שביאת קטן מדאורייתא קונה לגמרי, אלא שהחכמים החמירו ואמרו שהיא ביאה פסולה, עיי"ש. אבל הראשונים שסוברים שאין ביאת קטן כלום מן התורה, אלא שהחכמים נתנו לה כח של מאמר 63 עיין מ"ש לעיל שו' 69, ד"ה ולעצם. יפרשו את כלל התוספתא שהוא מבאר למה אמרו לעיל: חרש שוטה שבעלו קנו ופטרו את הצרות, אעפ"י שנישואי שוטה אינן כלום. 64 ולעניין נישואי חרש, עיין מ"ש לעיל פ"ט, שו' 23, ד"ה והחרש. אבל בקטן לא דברו כלל משום שאין ביאתו ביאה לעניין יבום. 65 עיין מ"ש לעיל, שו' 69, ד"ה ולעצם. ומן הירושלמי הנ"ל בוודאי שאין ראיה, משום שהוא מפרש למה החמירו חכמים ועשו אותו כמאמר, כמו שמבאר בשי"ק הנ"ל. 66 עיין בשי"ק שם שמעיד שמלשון הירושלמי משמע שביאתו אינה קונה מדאורייתא. ובירושלמי שם בשני המקומות נאמדו הדברים בשם שמואל.