תוספתא כפשוטה על יבמות יא:ג

113-14. וזה וזה אינן זכאין בירושתה. ר' לעזר אומ' הראשון זכיי בירושתה. במשנתנו רפ"י: האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך, וניסת, ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וכו', ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה וכו'. ר' אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. וירושתה לא נזכר במשנתנו, והוסיפה התוספתא שלת"ק שניהם אינם יורשים אותה, ור"א חולק בירושתה כשם שהוא חולק במציאתה וכו'. והראבי"ה (לפי מרדכי קידושין סי' תצ"ב) פסק שבעלה הראשון יורש אותה והעיר בתוך שאר הראיות: ועוד דלא לישתמיט תנא בפרק האשה דליתני דלא זה וזה יורשין אותה. ולפלא שלא העיר על התוספתא כאן שמפורש כן. ואף הר"מ בפ"י מה' גירושין ה"ז לא הזכיר ירושה. 3 אבל עיין בח"ד שהעיר על כמה מן הראשונים שנביא להלן, ותלה את המחלוקת בשינויי נוסחאות התוספתא לעיל פ"ב ה"ג, ולדעתו אף הרמב"ם סובר שאין הבעל הראשון יורש אותה, עיי"ש. ובמגיד משנה שם העיר על חי' הרשב"א פ"ז ב': מסתברא ודאי מדלא תני ירושתה, כדאמרי' בעלמא אין יורשה ואין מטמא לה ש"מ דראשון יורשה, והדין נותן וכו'. ועיין גם בתוספות פ"ט ב', ד"ה כיון, במאירי, בריטב"א ובנ"י במקומו שסוברים כן. ובקרן אורה בריש פירקין תמה עליהם מן התוספתא כאן. ושמא כיוונו רבותינו לדייק מלשון המשנה שהראשון יורשה, וש"מ שהתוספתא משבשתא היא. ועיין בירושלמי פ"י ה"א, י' רע"ד: אית תניי תני תצא בשלשה עשר דבר. ואית תניי תני תצא בארבע עשר דבר. מאן דמר תצא בשלשה עשר דבר עבד במציאתה ובמעשה ידיה חדא, ומאן דאמר בארבעה עשר דבר עבד כל חדא וחדא מינהון חדא. ואנו רואין שהירושלמי נחית למניינא והוא בדווקא, ולפי שיטת התוספתא הרי יש כאן ארבעה עשר לכולי עלמא. ובמאירי פ"ז ב', הוצ' ר"ש דיקמן, 218 ע"ב: ויש חולקין לומר שאינו יורשה. וכנראה שהכוונה לשיטת גאונים שפירשו שאינו מטמא לאשתו פסולה הכוונה לאשת איש שנישאת גרידא, ושמא טעמם הוא, מפני שאינו יורש אותה, עיין מ"ש לעיל פ"ב, שו' 22, ד"ה ברם, וד"ה ומכאן. ועיין גם באוה"ג כתובות, עמ' 356, סי' תש"צ, וההוספה שבמרובעים שם אינה בכ"י (עיי"ש הערה י') ואינה אלא תוספת באור.