תוספתא כפשוטה על יבמות יב:יא

147-48. אמ' ר' יהודה אילו ראה ר' ליעז' בסנדל של עץ של עכשיו, היה אומ' עליו הרי הוא כסנדל לכל דבר. במשנתנו פי"ב מ"ב: חלצה וכו' בסנדל של עץ וכו' חליצתה כשרה. והעמידוה בבבלי ק"ג ב' ושבת ס"ו א' כר' מאיר. ונחלקו הראשונים (עיין רמב"ן ורשב"א שבת ספ"ו ועוד) אם לר"מ חולצת בסנדל של עץ לכתחילה, או דווקא בדיעבד חליצתה כשירה. ובבבלי כאן ק"ג ב' הנ"ל העמידה אבוה דשמואל ככולי עלמא, ובמחופה עור. ואפילו במחופה עור לא התירו אלא בדיעבד, אבל לכתחילה לא יחלוץ, כמפורש בפיה"מ להר"מ במקומו. ועיין גם בפ"ד מה' יבום הי"ט. וכן אמרו בירושלמי פי"ב ה"ב, י"ב ע"ד, בשם רב, שאינו כשר אלא אם היו חלקים מן הסנדל של עור . 49 כגי' הרמב"ן והרשב"א שבת ס"ו א'. ולפנינו בטעות: של עץ. ור' יוחנן אמר שם שאפילו כולו של עץ כשר. ולא נזכרה שם כלל מחלוקת ר"מ וחכמים. ומן הירושלמי שם מוכח שלר' יוחנן חולצת בסנדל של עץ לכתחילה. 50 ועיין גם בבלי שבת ס"ו רע"ב, ומ"ש לעיל, הע' 43. והברייתא שלנו כאן לא נזכרה לא בירושלמי ולא בבבלי. ברם מן הברייתא כאן ברור שר' אליעזר אמר שאין חולצין בסנדל של עץ (לכל הפחות לכתחילה), לפי שאינו מנעל גמור, ומשנתנו, איפוא, כר' אליעזר, ולכתחילה לא יחלוץ בסנדל של עץ, ור' יהודה שנה משנת ר' אליעזר 51 ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 195–196, ומ"ש לעיל ח"ג (שבת), עמ' 70. ומדברי הרמב"ן שהבאנו להלן בפנים מוכח שפירש שאף לר' אליעזר סנדל של עץ מטמא מדרס, אלא שלעניין חליצה לא הכשיר בו, משום שאינו נעל. (עיין תוספתא זבחים ספ"ב ומקבילה), אלא שאח"כ תמה ר' יהודה ואמר: אילו ראה וכו'. ומן המציאות אנו יודעים שצורת הסנדלים השתנתה במשך הזמן, 52 עיין במלונו של Daremberg-Saglio לעתיקות יון ורומי ח"ד, ערך Solea, עמ' 1387 ואילך, ובציורים שם, עמ' 1388, 1389. ובזמנו של ר' יהודה היתה לו לסנדל של עץ צורה של מנעל גמור, ולפיכך אמר, שבסנדלים של זמנו אף ר' אליעזר היה מודה שחולצים בהם לכתחילה. ובחידושי הרמב"ן שבת ספ"ו: עוד ראיתי בתוספתא דיבמות גבי בריית' דקתני חלצה בסנדל של שעם, בקב הקיטע חליצתה כשירה, אר"י אלו ראה ר' אלעזר (צ"ל: אליעזר) בסנדל של עץ עתה, היה אומר עליו הרי הוא כסנדל לכל דבריו, משמע דר"י גמר דפלוגתא דר' אלעזר (צ"ל: אליעזר) ורבנן הוא בסנדל של עץ לגבי טומאה, ועכשיו היה ר"א מסתייע, [אלו] ראה שחולצין בו, לעשותו נמי כסנדל לשאר כל הדברים, ובתוספתא דשבת קתני ר"א אומר קב הקיטע אם יש בו בית קיבול כתיתין יוצאין בו, ואם לאו אין יוצאין בו, פי' דסבירא ליה כיון דאית בה בית קבול כתיתין הדוקי מהדק ליה ברגלו ולא משתמיט מינה, וזה קצת סיוע לדברי שאני אומר סנדל של עץ רבנן פליגי עליה לומר לאו מנעל הוא. ובראבי"ה סי' תתצ"ה, 53 הבאתיו מכ"י בתס"ר ח"ב, עמ' 25. ח"ד, עמ' ס"ג: וגם ר' יהודה מצינו בתוספת' ר' יהודה אומר אם ראה ר' אליעזר סנדל של עץ במנעל (כמנעל?) של עכשיו היה מכשירו בכל דבר, אלמ' ר' יהודה מכשיר של עץ.

248. אמ' ר' שמעון מצאתי זקן אחד מנציבין וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובקג"נ: ר' יוסי (במקום "ר' שמעון") וכו'. ובירושלמי פי"ב ה"א, י"ב ע"ג: תני אמר ר' יוסי מעשה שהלכתי לנציבין וראיתי שם זקן אחד וכו'. וכע"ז בבבלי ק"ב א'.

349. נמתי לו בקי היה לך וכו'. כל הברייתא ברמב"ן כאן ק"ב א' בשם התוספתא.

450-51. במה ראיתו, במנעל, או בסנדל. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. ובמשנתנו רפי"ב: חלצה במנעל חליצתה כשרה. ובירושלמי שם (פי"ב ה"א, י"ב ע"ג): למי נצרכה, לר' מאיר, ור' (צ"ל: דר') מאיר אמר אין חולצין במנעל (כלומר, ולפיכך אמרו שרק בדיעבד חליצתה כשירה). 54 ואף בבבלי ק"ב א': ומנעל לכתחילה תנאי היא וכו'. וברמב"ן שם: ומאן תנא ר' מאיר אליבא דמתני' דאמר חליצתו כשירה, ומשמע אבל לכתחילה לא. תני אמר ר' יוסי מעשה שהלכתי וכו' (הברייתא שלפנינו בשינוי יסודי, עיין להלן). ר' בא רב יהודה בשם רב אם יבוא אליהו ויאמר שחולצין במנעל (כלומר, לכתחילה) שומעין לו, שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שהרי הרבים נהגו לחלוץ בסנדל וכו'. ר' זעירה ר' ירמיה בשם רב אם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין במנעל שומעין לו, שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו שהרי הרבים נהגו וכו'. וכן נחלקו אמוראים בשיטת רב בבבלי ק"ב א', ואמרו שם: מאי בינייהו, איכא בינייהו מנעל לכתחילה (ופירש"י שללשון אחרון חולצין במנעל לכתחילה, כל זמן שלא בא אליהו ואמר שאין חולצין). ואמרו שם שלמ"ד חולצין לכתחילה אף "חליצתה כשירה" שבמשנתנו פירושו לכתחילה ולא נקטו כשירה (דמשמע בדיעבד) אלא אגב סיפא ששנו שם חליצה פסולה. ולהלן שם פירשו למ"ד שאין חולצין במנעל לכתחילה הוא משום גזירה עיי"ש. נמצאנו למדים שלשיטת בני א"י עצמן (חוץ מדעתו של רב שנמסרה בירושלמי ע"י אמוראים בבליים) "חליצתה כשירה" שבמשנתנו היא בדיעבד, ולא נזכרה שם שום דיעה שאף לר"מ חולצין במנעל לכתחילה. ועיין להלן.

551. גם לי, וכי חולצין במנעל. וכע"ז בבבלי הנ"ל, 55 ועיין שם בהגהות המיוחסות להגר"א, והוגה שם נגד כל הנוסחאות והתוספתא. וספק גדול הוא אם יצאה הגהה זו מפי רבינו. אלא שבהוצ' שלנו נוסף: והתורה אמרה נעלו ולא מנעלו. וכבר מחקוהו הגאונים והראשונים, עיין ברש"י במקומו, ברמב"ן ועוד. ובתוספות שם, ד"ה וכי: וגם רב יהודה גאון מחקו מן הספרים, ובתוספתא אינו. ובירושלמי הנ"ל: אמר ליה רבי וכי יש סנדל במקומינו ? והיינו שבנציבין באותו זמן לא היו משתמשמים בסנדל, והרי ידוע שהנעל המסורתי של הפרסיים הוא מנעל. ובציורים של בית הכנסת בדורא אוירופוס מצויירים הפרסיים ברובם במנעלים, ואעפ"י שאנו מוצאים בתמונה של מרדכי ואסתר אף אנשים בסנדלים, אבל אין אנו יודעים מי הם. 56 ולא עוד אלא שהצייר השתמש בציורים של מחזות מחיי הרומאים, ואין לדעת מה היתה הדוגמא שלו. היהודים בציורים הללו הם ברובם הגדול נעולים סנדלים. ובכל אופן נאמנת עלינו עדות הירושלמי שבנציבין לא היו סנדלים מצויין. 57 ומן התוספתא והבבלי אין סתירה לכך, משום שאפשר לומר שגם בבבל נהגו מנהג א"י, והיה להם סנדל של חליצה, כמו בזמן האמוראים הראשונים, עיין בבלי סנהדרין ז' ב'. וכבר העירו הרמב"ן והרשב"א שהמסורת בירושלמי היא בהפך מן הבבלי (והרמב"ן העיר שהיא גם להפך מן התוספתא), ולפי הירושלמי התפלא ר' יהודה על הדיעה שאין חולצין במנעל. ועיין במאירי ק"ב א', הוצ' דיקמן, עמ' 373, שהעיר על הירושלמי: ואני אומר שאין לסמוך עליו, שהרי בסוגיא זו ובתוספתא הדברים בהפך. ועיי"ש הערה 77.

651-52. אמרתי לו, אם כן מה ראה ר' מאיר לומר שחולצין במנעל. וכ"ה ברמב"ן הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: אם כן מה ראה ר' מאיר 58 ברמב"ן ק"ב א', ד"ה ומנעל, מעתיק משם: ה"ג רש"י ז"ל וכו' וכי מה ראה מאיר (בלי התואר רבי) וכו'. וכן, כנראה, נכון, וחברו ר' יוסי לא היה קורא לו "ר' מאיר". אבל בהבאה מן התוספתא גורס: ר' מאיר. לומר חלצה במנעל חליצתה כשירה. אבל בירושלמי הנ"ל: מה ראה רבי מאיר לומר אין חולצין במנעל.

752-53. ר' יעקב אומ' משמו מודה היה ר' מאיר שאין חולצין במנעל. וכ"ה בכל הנוסחאות (לרבות קג"נ) וברמב"ן הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: ר' יעקב אומר משמו חולצין במנעל לכתחילה. והלשון שלפנינו ("משמו") מגומגם. וקשה להניח שהכוונה שר' יעקב אמר כן בשמו של ר' יוסי, שלא מצאנו בשום מקום שר' יעקב ימסור הלכות בשמו של ר' יוסי. ושמא יש כאן (במלת "בשמו") אשגרה מן הבבלי כאן. וברמב"ן ק"ב א' כתב על התוספתא כאן: וזה הלשון יפה (כוונתו לעיקר המסורת) אלא שאין הנוסחאות בגמרא כן. ובירושלמי לא נזכרו דברי ר' יעקב, אלא שהשיטה שם כדברי ר' יעקב, שלר' מאיר אין חולצין במנעל, עיין מ"ש לעיל.