תוספתא כפשוטה על יבמות יב:ב

14. הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין. וכ"ה בד. והיא פיסקא ממשנתנו פי"א מ"ב. ופירשו בירושלמי פי"א ה"ב, י"א סע"ד, שאסור לייבם משום שלא יאמרו ראינו מצות יבום בגרים. ועיין בבלי צ"ז ב' ובשי"ק לירושלמי שם, ד"ה אפי' כן. ועיין במאירי צ"ז ב', הוצ' דיקמן, עמ' 353, ובהע' 23 שם. ונראה שהסופרים של ד וכי"ו השלימו את כל הפיסקא ממשנתנו, עיין מ"ש להלן בסמוך על גירסת כי"ע, קג"נ והרי"ד.

24-6. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן שלא בקדושה, לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח. וכע"ז בד. ובכי"ו: הורתן בקדושה והמלה "שלא" הושלמה בגליון. ובכי"ע: הגיורת שנתגיירו בניה עמה היתה הורתם ולידתן שלא בקדושה לא חולצין ולא מייבמין וכו'. ובקג"נ: [הגיורת] שניתגיירה ובניה עימה והיתה הורתה ולידתה שלא בקדושה [לא חולצת] ולא מתיבמת. וכן בפי' רי"ד צ"ז ב' (כ"ג ע"ג מן הספר): וכדתניא בתוס' בפ' ר' יהודה, הגיורת שנתגיירו בני' עמה והיתה הו"ל שלא בקדושה לא חולצת ולא מתיבמת. והגירסה "הורתה" "ולידתה" נכונה, 1 וכן, כנראה, היה גם בכי"ע, שהרי הכתיב "הורתם" במקום "הורתן" אינו מצוי כל כך בכ"י זה. והכוונה לגיורת שהיה הריונה ולידתה שלא בקדושה. וכן בבבלי סוטה י"ב א': מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, והכוונה להריון האשה ולידתה, ועיין להלן בסמוך. ואגב "הורתה" ו"לידתה" כתב הסופר "לא חולצת ולא מתייבמת", והכוונה לאשת הבן שהרתה אותו אמו וילדתו שלא בקדושה. ובבבלי צ"ז ב': שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררין, לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח וכו'. ופירש"י: תאומים. דהני ודאי אחים נינהו מן האב וכו'. ובברייתא כאן לא נזכרו תאומים, ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובמשנתנו.

36-7. היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, או חולצין או מיבמין אבל חייבין משום אשת אח. וכ"ה בד. וכ"ה בכי"ע, אלא ששם: הורתן וכו' ולידתן וכו'. ובקג"נ חסרה בבא זו. והנכון הוא בפי' רי"ד הנ"ל, היתה הורתן של"ב ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין, אבל חייבים עליהם משום אשת אח. וכ"ה בבבלי צ"ז ב' הנ"ל. ועל פיו הגיהו המפרשים. ועיין ריטב"א צ"ח א' ומ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 44. ובמשנתנו הנ"ל: אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה, והשני הורתו ולדתו בקדושה (כלומר, לא חולצין ולא מייבמין). ולא נתבאר במשנתנו אם בכגון דא חייבין עליו משום אשת אח. ובברייתא שבבבלי הנ"ל מפורש כן באחים תאומים, ואפשר היה לבעל דין לחלוק שדווקא בתאומים חייב משום אשת אח, כשיטת הש"ך ביו"ד סי' רס"ט ס"ק ד', אות ו'. אבל בתוספתא כאן לא נזכרו תאומים כלל, ולפי גירסת כי"ו וד "הורתה" "ולידתה" הכוונה לאשה שהרתה שלא בקדושה, 2 עיין מ"ש לעיל שו' 4–6, ד"ה היתה, ולהלן שו' 7–8, ד"ה היתה. וילדה בקדושה לאחד מהן, והשני כבר היתה הורתו ולידתו בקדושה. ובספרי כי תצא פי' רפ"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 308: מיכן אתה אומר שני אחים גרים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן 3 כ"ה בדפוסים וברוב כתה"י שבדקתי. ובכ"י ברלין שם: הורתם וכו', ולידתן וכו'. ועיין מ"ש לעיל בפנים, שו' 4–6, ד"ה היתה. בקדושה פטורים מן החליצה ומן היבום וכו'. ואם הכוונה ששניהם היתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, הרי בעל כרחינו בתאומים עסיקינן, אבל הברייתא לא הזכירה שם כלל תאומים, ושמא הורתן ולידתן לא דווקא, אלא של אחד מהם. וכן, כנראה, הבין את התוספתא בפיסקי רי"ד הנ"ל, שכתב: "אבל הורתו של"ב (=שלא בקדושה) ולידתו בקדושה חייב עליה כרת כישראל גמור כו', שאר האם יש לו, כדתניא לקמן בהל', וכדתניא בתוס' בפ' ר' יהודה וכו'" (התוספתא שלנו), ואין דרך הראשונים להביא מן התוספתא מה שמפורש בברייתא שבבבלי (והוא בעצמו הביאה בסמוך), אלא שרבינו הביא מכאן ראיה שאפילו באחים גרים שאינם תאומים שהיתה לידת שניהם בקדושה (אע"פ שאחד מהם היתה הורתו שלא בקדושה) חייבים כרת על נשותיהם, והוא כשיטת רוב הראשונים, עיין במאירי, הוצ' דיקמן, עמ' 354, ובהע' 27 שם. וכן נראה מן התוספתא לעיל פי"א, שו' 7, ד"ה וחייבין בקרבן, עיין מש"ש.

47-8. היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כישראל לכל דבר. וכ"ה בד (אלא ששם: הרי הם וכו'). וכ"ה בקג"נ, אלא ששם: הרי היא בת ישראל וכו'. ובכי"ע: היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי היא כבת ישראל לכל דבר. ואף כאן הנכון כברוב הנוסחאות, והכוונה לגיורת שהרתה וילדה את שניהם בקדושה, הרי היא כבת ישראל ממש שילדה מישראל, ובניה או חולצין או מייבמין, וחייבין משום אשת אח, אם היו להם בנים.