תוספתא כפשוטה על יבמות יג:ג

111. הממאנת באיש אין לה כתובה, נתן לה גט יש לה כתובה. במשנתנו (כתובות פי"א מ"ו): הממאנת וכו' אין להם כתובה וכו'. ובבבלי (שם ק' ב'): שמואל תני ממאנת אין לה כתובה, אבל יוצאה בגט יש לה כתובה וכו', כבתוספתא כאן. וברשב"א כאן ק"ח סע"א: ויש ספרי' דגרסי בהדיא תניא כותיה דשמואל ממאנ' אין לה כתובה כו', יוצאה בגט יש לה כתובה 15 וכן כתב הרשב"א קי"ב סע"ב: ואע"ג דתניא בהדיא ממאנת אין לה כתובה, יוצאה בגט יש לה כתובה. ואין לדעת אם כיוון לתוספתא כאן, או לברייתא שבבבלי שהביא. אבל מה שכתב ק"ח א' הנ"ל (לפני "ויש ספרים דגרסי בהדיא"): ותניא ממאנת אין לה כתובה, יוצא בגט יש לה כתובה, ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וכו', כוונתו לא לברייתא, אלא לבבלי ק"א א', והוא קיצור ממאמר שמואל. כו'. וכן בבבלי כאן קי"ג א': וקטנה מנלן דאית לה כתובה, דתנן הממאנת וכו', אבל יוצאה בגט וקטנה 16 בכי"מ: קטנה, וברי"ף וברא"ש רפי"ד חסרה לגמרי מלה זו. יש לה כתובה. ורב (כתובות שם ק' ב') חולק וסובר שאף יוצאה בגט אין לה כתובה, ורצו לומר שם (ק"א א'): לימא כתנאי, היינו שחולקים במחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע שלהלן, ואמרו אליבא דרב: עד כאן לא אמר ר' יהושע התם אלא מדידה לדידיה (ופירש"י: כגון ירושתה ומעשה ידיה וכו'), אבל מדידיה לדידה (כגון כתובה) לא. ולכאורה משמע מהמשך התוספתא שעל בבא זו חולק ר' אליעזר להלן, והיינו כמו שרצו לומר בבבלי. אבל יותר נראה שלהלן היא פיסקא ממשנתנו, ואין המחלוקת דבוקה לבבא שלנו. ועיין במשנתנו פי"ג מ"ג, בירושלמי שם ה"ג, י"ג ע"ד, בבלי ק"ח א' (כאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין). ועיין מ"ש להלן כתובות פי"א ה"ד, שו' 24, ד"ה ר' ליעזר ואילך.

211-12. ר' ליעזר או' אין מעשה קטנה כלום. פיסקא ממשנתנו פי"ג מ"ב (ושם מוסיף: אלא כמפותה).

312. אין זכיי לא במציאתה וכו'. ירושלמי פי"ג ה"ב, י"ג ע"ג, בבלי ק"ח א', כתובות ק"א א'.

413. אין יורשה, ואין מיטמא לה. וכ"ה בבבלי בשני המקומות הנ"ל. אבל בכי"ע ובירושלמי הנ"ל ליתא. ועיין היטב בבבלי פ"ט ב'. ושמא לא הגיה הירושלמי את הברייתא שם "משתגדיל", 17 ובס' יחוסי תו"א כת"י, ערך ר' יהודה הכהן, כתב: והא דקמסיק בהאשה (פ"ט ב') ואוכלת בתרומ' אליב' דב"ש וב"ה הוא דמסיק הכי, ומיהו ליורשה וליטמ' לה אפי' ר' אליעזר מודה, דהא ר' אליעזר אירושה קאי, וכיון דיורשה מטעם הפקר ב"ד אף מיטמ' לה, משום דהויא לה כמת מצוה וכו'. ודבריו ז"ל אינם מובנים, שהרי בגמרא שם אמרו: אימא משתגדיל ותבעל. ושמא חסר לפניו כ"ז. אבל הרי בברייתא שבבבלי כאן ק"ה א' וכתובות ק"א א' מפורש בדבריו שאינו יורשה ואינה מיטמא לה. ותיקנו לו ירושה כדי שיטפל בה במיתתה, ועיין במשנת גיטין פ"ה מ"ה ועדיות ספ"ז. וצ"ע. 18 אמנם התוספתא אינה מזכירה את הלשון "אלא כמפותה", אבל אף "אין מעשה קטנה כלום" משמעותו שאינה כאשתו לשום דבר, כסיום הבבא שלנו. ובר מן דין, אפשר שאין לפנינו אלא התחלה מן הפיסקא של משנתנו. ועיין לעיל פ"ב, שו' 25, ומש"ש, ד"ה ואין זכיי, וד"ה יורשה.

514-15. ויורשה, ומיטמא לה. וכ"ה בבבלי הנ"ל, אבל בכי"ע ובירושלמי ליתא. ועיין מ"ש לעיל.