תוספתא כפשוטה על יבמות יד:ב

110-12. קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קידש, וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש, לקח מקח מחמשה ואין ידוע מאי זה מהן לקח, וכל אחד ואחד אומ' ממני לקח. במשנתנו פט"ו מ"ז: קדש אחת מחמש נשים וכו', נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עברה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין ידוע לאיזה גזל וכו' מניח את הגזלה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עברה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד. והברייתא שלפנינו מקוצרת, והיא מפרשת את משנתנו הנ"ל שר' טרפון ור"ע נחלקו בקידש ולקח, כלומר בשלא עשה שום עבירה, ובזה דווקא סובר ר' טרפון שמניח את הממון ומסתלק, אבל אם עשה עבירה ופשע, או גזל, כולי עלמא מודי שמשלם לכל אחת ואחת (או אחד ואחד). ובבבלי קי"ח ב' שאלו על לשון משנתנו הנ"ל ששנתה את המחלוקת בקדש וגזל, ומכאן שמחלוקת ר"ע ור"ט היא בין בעשה איסור ובין בשלא עשה איסור, 11 כפירוש בעל פיסקי רי"ד. וכן פירש מדעתו בקרן אורה "לולי פירש"י", עיי"ש. ולפי זה משנתנו היא שלא כת"ק כאן ושלא כר' שמעון בן אלעזר להלן שמחלקים בין עשה איסור ללא עשה איסור. ובבבלי לא הובאו אלא דברי ר' שמעון בן אלעזר, ודייקו מהם: מדקאמר ר' שמעון בן אלעזר בקידש ולקח לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי. ותמה בפי' רי"ד על קושיית התלמוד, והרי אפשר לומר שלת"ק של ר"ש בן אלעזר חולקים גם בעשה איסור וגם בשלא עשה איסור, ומשנתנו כת"ק של הברייתא. ותירץ: ובתוספתא מצאתי בפירוש שהיה אומר ת"ק דוקא בקדש ולקח פליגי, אבל לא בבעל וגזל, דתניא בפ' האשה, קדש א' מה' נשים ואין ידוע איזו מהן קדש, כאו"א אא"ק 12 כל אחת ואחת אומרת אותי קדש. שמניח כתובה ביניהן ומסתלק, לא נחלקו אלא על שבעל וכו'. וברור שיש שם חסרון והשמטה בהבאה מן התוספתא, וכוונתו לדברי הת"ק כאן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

212-13. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלק ר' טרפון ור' עקיבא על שקידש וכו'. בבלי קי"ח ב' הנ"ל.

314. על מה נחלקו, על שבעל וכו'. עיין בבלי הנ"ל, ועיין ירושלמי ב"מ פ"ג ה"ג, ט' ע"א, ובמה"פ שם, ד"ה היא גזילה. 13 ועיין עיטור אות ק' קידושין, הוצ' רמא"י ח"ב, ע"ט ע"ב, שכתב: "והכי גרסינן בירושלמי בד"א שקידשה בשטר, אבל בכסף נותן גט וכתובה לזו וגט וכתובה לזו, ומסתברא דלא גרסינן בה ביאה (עיין מ"ש ע"ז להלן), ואם קידשה בביאה קנסוהו חכמים, ונותן כתובה לכל אחת ואחת". ומה שהביא רבינו בשם הירושלמי אינו נמצא לפנינו בירושלמי. ועיין בשער החדש שם, אות קכ"ב, ולא נתחוורתי כלל בדבריו ז"ל, והפירוש בעיטור במה שכתב "דלא גרסינן בה ביאה" כוונתו לא גרסינן שם שקידשה בשטר ובביאה, אלא "שקידשה בשטר" גרידא.

4ולא נחלקו על שלקח מקח מחמשה וכו'. בבלי הנ"ל, ב"ק ק"ג ב'.

516. מודה ר' טרפון באומ' לשנים גזלתי את אחד מכם וכו'. בבלי ב"ק הנ"ל, ב"מ ל"ז א', ל"ז ב'. ומשנת ב"מ פ"ג מ"ג כר' טרפון. ועיין תוספתא ב"מ פ"ג ה"ה. ובפירוש רבינו ברוך לב"מ: 14 לפי ר' זכריה בר' יהודה אגמאתי הוצ' יעקב לוין (לונדון 1961), 85 ע"ב. דקתאני עלה בסוף תוספת יבמות מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי וכול'.

617. או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואין יודע אי זו הוא. בבא זו ליתא בברייתא בבבלי ב"ק וב"מ הנ"ל, ולא היתה לפני הראשונים שם, עיין בתוספות ב"מ ל"ז א', ד"ה התם, ל"ז ב', ד"ה ומי, או"ז ב"מ פ"ג סי' קי"ג, י"ז ע"א, שטמ"ק שם ועוד. אבל בשאילתות ויקרא סי' ע"ב מעתיק כגירסת התוספתא כאן, וכ"ה במשנת ב"מ הנ"ל, וכולה ר"ט והוא מחייב מטעם אחד, משום שהודה מפי עצמו, כמפורש בסיפא. ועיין בראשונים הנ"ל. ולעצם העניין עיין בראשונים בב"מ שם, ובהעמק שאלה לשאילתות הנ"ל.

718. שהודה מפי עצמו. עיין בבלי הנ"ל, ודק"ס ב"מ, עמ' 108, הערה ק', ומ"ש לעיל בסמוך. ועיין להלן ב"מ פ"ג ה"ה, בירושלמי שם פ"ג ה"ד, ט' ע"א, וכאן פט"ו ה"י, ט"ו ע"ב.