תוספתא כפשוטה על יבמות ב:ה

134-35. יש או חולצת או מתיבמת וכו'. בכי"ו: יש או' או חולצת וכו'. ובקג"נ: יש אומ' חולצת כו'. ובד: יש חולצות. והנכון בכי"ע: יש או חולצות וכו'. ובהלכות פסוקות, הוצ' ששון, עמ' קנ"ו: "תנו רבנן יש או חולצות או מתיבמות" וכו', כל הברייתות, עיין להלן. וכ"ה בה' ראו, עמ' 116, בה"ג ד"ו, נ' ע"א, ד"ב, עמ' 245 (ועיין גם מקורות לדיני נשים ועריות אצל הקראים, הוצ' מרקון, עמ' 151). וכן מעתיק את כל הברייתות עד סוף הפרק ברי"ף ספ"א סי' י', ופותח בת"ר (כבה"ג הנ"ל), וממנו גם במאירי כ"ב א', רא"ש פ"א סי' ט', רבינו ירוחם ס' חוה נתיב כ"ה ח"א, טואה"ע סי' קע"ב ועוד. ועיין ר"מ פ"ו מה' יבום וחליצה ה"ב ואילך ובמ"מ שם. ועיין בנימוקי יוסף ברי"ף במקומו. וראיתי בשו"ת הרלב"ח סי' ל"ו, נ' ע"ד: גם הרי"ף הביא בהלכות בריתא ספ"א איני יודע מקומה בתלמוד, או אם היא בתוספות, או בבריתא, תנו רבנן יש חולצות ומתיבמות וכו'. והעירותי על כ"ז בתוספת ראשונים (ירושלים תפרח"י), עמ' 18, וציינתי גם לסה"מ להר"מ, שורש ז', הוצ' הגר"ח הילר (פיעטרוקוב תרע"ד), ה' ע"ג, ובהוצאה זו לא העיר כלום על דברי הר"מ. ועיין עכשיו בהוצאה שניה שלו (ירושלים תש"ו), עמ' י"ג, ובהערה 3 שם. ועיין מ"ש להלן, שו' 39, ד"ה עקרה וזקינה.

236-37. אשת סריס חמה. כר"ע במשנתנו פ"ח מ"ד ומקבילות. ועיין להלן בסיפא.

337. ואשת אנדרגינוס. וכ"ה בכל הנוסחאות ובה' קצובות, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' 119, ובראשונים הנ"ל, ובד נשמט בט"ס. ועיין לעיל בכורים פ"ב ה"ה, עמ' 290. ועיין מש"ש, ח"ב, עמ' 840. ועיין מה שהאריך בעיטור בכורים. 20 ולכאורה משמע שאשת אנדרוגינוס פטורה משום שהוא כסריס תמה ואינו מוליד, כפי' הר"מ בפ"ו מה' יבום ה"ב וה"ח. ועיין להלן פי"א, שו' 7, ד"ה וחייבין, ומש"ש. ועיין מ"ש לעיל ח"ב (בכורים), עמ' 843, ובהע' 45 שם. ועיין בהגהת בן המחבר בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת אה"ע סי' א'. ועיין קרן אורה פ"ג א', ד"ה אבל. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"ב מ"ג.

4ואשת אח מאם. וכ"ה בכל הנוסחאות ובראשונים הנ"ל. ובמאירי חסר. ופירושו שאין יבום אלא מאשת אח מאב, ולא מאם. ושמא הכוונה לאשת אח מאם שנישאת אח"כ לאשת אחיו מאביו, דוגמת כל האסורות ששנינו כאן, והתוספתא הולכת בשיטת בני א"י שאין כרת באשת אח מאם, אלא לאו גרידא. ולעניין ייבום מיעטוה בפירוש מדרשת הכתובים, 21 עיין מ"ש הגרי"פ פערלא בספר המצוות לרס"ג ח"ג, נ"ד ע"ד ואילך. ומשום כך איננה בכלל "העריות שאמרנו". ברם מן הסיפא להלן ("ואח מאם") מוכח כפירוש המפרשים, עיין מש"ש. ועיין בספרי כי תצא פי' רפ"ח, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 306, ירושלמי פ"א ה"א, ב' ע"ג, בבלי י"ז ב'. ואפשר שבמאירי הנ"ל השמיטו בכוונה, משום שהיא בכלל העריות שאמרנו, עיין מ"ש להלן, שו' 42, ד"ה ואח מאם.

5ואשת גר, ואשת עבד משוחרר וכו'. משנתנו פי"א מ"ב, ועיין להלן בסיפא.

638. ואילונית וכו'. משנתנו פ"א מ"א. ועיין לעיל פ"א ה"ב ומש"ש.

7החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות. וכ"ה בה"ג ד"ו, נ"א ע"ב, וד"ב, עמ' 250. וכן ברי"ף והנמשכים אחריו, עיין מ"ש לעיל, שו' 34–35, ד"ה יש. ובהלכות פסוקות ובה"ג: 22 שצוינו לעיל, שו' 34–35, ד"ה יש. החרשת והאילמת והשוטה. והוסיפו "אילמת" ע"פ הבבלי ק"ד ב' (כפי שנתבאר בה"ג עצמן שם). ועיין במשנתנו פי"ב מ"ד ולהלן פי"א, שו' 55–56, ד"ה חרש, וד"ה והחולצת מן השוטה ומש"ש. ועיין בירושלמי בפי"ב במקומו, י"ב ע"ד, תרומות פ"א ה"ב, מ' ע"ג, חגיגה פ"א ה"א, ע"ה ע"ד. ועיין בתוספות הרא"ש מ"א ב', ד"ה אילימא. ועיין להלן, שו' 43, ד"ה החרש.

839. אסור מצוה וכו'. משנתנו פ"ב מ"ג. ועיין לעיל, שו' 27–28. ועיין בהלכות פסוקות ובמהדורות בה"ג הנ"ל.

9עקרה וזקינה וכו'. עיין בספרי שהבאנו להלן בסמוך, ד"ה וברייתא. ומן התוספתא כאן העתיק בהלכות פסוקות הנ"ל, בה"ג, ד"ו, נ' ע"ב, ד"ב, עמ' 246, בהלכות ראו סוף עמ' 116, ברי"ף וסייעתו הנ"ל, ובפיה"מ להר"מ פ"ב מ"ג. ובתשובת הראבי"ה סי' תתקע"ג: 23 לפי מבואו של אפטוביצר לס' הראבי"ה, עמ' 231, ועיין לעיל שם, עמ' 193. והך דתוספתא ראיה גדולה היא, ובס' המקצועות ור"ח 24 צ"ל: דר"ח, כמו שהוא במרדכי שנביא להלן. ועיין מ"ש ר"ש אסף במבואו לס' המקצעות, עמ' 7. ובהלכות גדולות הביאו אותה אגב גררא דפרק קמא דיבמות קתני יש חולצות ומתייבמות וכו', עקרה וזקנה ושאר כל הנשים או חולצות או מתיבמות. 25 מ"ש ר"א אפטוביצר שם: "ובהלכות גדולות ד"ו 99 א' מובא רק ראשיתה" לא עיין יפה בה"ג, וכל הברייתות עד סוף הפרק הובאו שם, אלא שהוכנסו שם באורים בין הבבות. והתשובה הובאה באריכות במרדכי פ"ד סי' ל"א, והשאלה היתה אם זקנה מותרת ליבם משום שאינה ראויה לילד, והשיב: אני לא באתי לידי זו המדה מעולם לשאול דבר זה מרבותי וכו', דמותרת ליבם הואיל והיתה לה שעת הכושר, כדתניא בתוספ' ובספר המקצוע' דר"ח ובעל הלכות גדולות הביא אותה אגב גררא וכו'. ובקיצור גם באגודה פ"ד סי' נ"א, פ"ג ע"ב, בשם הראבי"ה. ועיין בתשובות שציין ר"א אפטוביצר במבואו לס' הראבי"ה, עמ' 193. וטעם זה "הואיל והיתה לה שעת הכושר" גם בר"מ פ"ו מה' יבום סה"ז, וממנו במאירי כ"ב א' (עמ' 98, דיקמן, עמ' 90), אלא שהוסיף: שעקרה באשה כסריס אדם בזכר (עיין במשנתנו פ"ח מ"ד). ועיין בלח"מ על הר"מ הנ"ל שהסיק שאף הר"מ סובר כטעם שנתן בנ"י על הרי"ף שם: דהא כמה זקנות ועקרות מצינו שנפקדו. ואין צורך בכך, עיין מה שכתבנו בסמוך, ד"ה וברייתא, ולהלן בסוף פירקין, ד"ה ואשר לזקן. ומדברי הר"מ מוכח שכל עקרה היתה לה שעת הכושר בשעה שנולדה. אבל בפיה"מ הנ"ל, מהדו"ק, פסק שחולצת (ר"י קאפח, הערה 17). וברייתא זו גם באו"ז ה"א סי' תשל"ט, ק"ג ע"ג (בשם אביו), ובתוספות הרא"ש מ"א ב', ד"ה אילימא. ובספרי כי תצא רפ"ט, עמ' 308: יכול שאני מוציא עקרה וזקנה וקטנה שאינן ראויות לילד תלמוד לומר יבמתו יבמתו ריבה. וברוב הנוסחאות שם גורס: ושאינה (או: ושאינן ) ראויות לילד 26 ברש"י מ"ב ב': עקרה. שנעקר רחמה ונטלה האם שלה. או שאינה ראויה לילד. לאיתויי [מחמת] סמא, או חולי. ועיין מ"ש להלן פ"ו, שו' 33, ד"ה וקטנה, בשם רב נסים גאון והרי"ף. ובכמה נוסחאות הספרי (שהזכרנו בפנים) נזכרה גם אילונית, והיא באשגרה מלשון הברייתא בבבלי כאן מ"ב ב' ומקבילות שבבבלי, ולהלן פ"ו ה"ו, ומשנת סוטה פ"ד מ"ג, והיא ט"ס ברורה, ובצדק מחקוה המפרשים. וכו'. ולפ"ז אפילו הוציאו את רחמה מתייבמת, עיין מ"ש לעיל בשם המאירי.