תוספתא כפשוטה על יבמות ה:ו
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 5:6
Open in the reader →129-30. [ולא הספיק לעשות מאמר ביבימתו עד שמתה אשתו של קיים, ואחר כך מת], נכרית זו או חולצת או מתיבמת. "שמתה אשתו של קיים" לאו דווקא, ואפילו היא חיה מותר לייבם את הנכרית, ולא נקט מתה אשתו של קיים, אלא אגב שאר הבבות להלן. ואעפ"י שהנכרית היתה צרת אחות אשתו בזיקה, הרי התנא שלנו סובר בכל מקום שאין זיקה, וממילא גם אם לא מתה אשתו של קיים היה יכול לייבם את הנכרית.
230-31. עשה בה מאמר ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו וכו'. וכע"ז בד ובג'₂, והיא טעות ברורה, והנכון בכי"ע: ולא הספיק לכונסה וכו'.
332. נכרית זו חולצת ולא מתיבמת. שהרי היתה צרת אחות אשתו במאמר לפני שמתה אשתו.
4כנסה, ומתה אשתו של קיים וכו'. משנתנו פ"ג מ"ז. ובפיה"מ שם: אבל צרתה, ר"ל נכרית, לא מצינו בה דין בגמרא ולא דבר לאחד מן הגאונים, 4 בה"ג סוף ה' יבמות, ד"ו ו"א סע"ד, ד"ב, עמ' 252, מפורש: ואפילו צרתה פטורה . וכן מפורש להלן שם בד"ו ה' יבום וחליצה, ס"א רע"א, ד"ב עמ' 291. וצ"ע. ודין אצלי בה שהיא חולצת ולא מתייבמת וכו'. וכאן מבואר שהיא פטורה מן החליצה. וכן פסק בחיבורו פ"ז מה' יבום הי"א.
533. מת נשוי נכרית וכו'. ונפלה לפני בעל האחיות, והרי שניהם יכולים לייבם אותה.
634-35. עד שמתה אשתו של קיים, ואחר כך מת וכו'. כלומר, שמת בעל האחות שרצה לעשות מאמר, ונמצאו עכשיו שתי יבמות לפני בעל האחות השני שמתה אשתו, והיינו הנכרית ואחות אשתו שמתה, ושתיהן מותרות לו (אפילו למ"ד נישואין הראשונים מפילים, עיין בתוספות ל' א', ד"ה ונאסרה), ולפיכך או חולצות או מתייבמות.
735-36. עשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמתה אשתו של קיים, ואחר כך מת, שתיהן חולצות ולא מתיבמות. כלומר, שאחד מבעלי אחיות עשה מאמר בנכרית, ולפני שכנס את הנכרית מתה אשתו של קיים, ואח"כ מת בעל המאמר, שתיהן אסורות. והטעם הוא שמדאורייתא עדיין הנכרית זקוקה לו מחמת הראשון, ואחרי המאמר נפסלה עליו הנכרית מדרבנן, משום צרת אחות אשתו, שהרי אשתו היתה קיימת באותו זמן, וכיוון שנאסרה עליו הנכרית שעה אחת אוסרת גם את צרתה, 5 ואף שלכאורה הצרה מותרת ממה נפשך, שאם הנכרית אינה קנויה אינה צרתה, ואם הנכרית ככנוסה הרי כבר נפקעה זיקתה ושתיהן אינן זקוקות לייבום כלל, וכשמת בעלן שתיהן מותרות, כמפורש להלן בסמוך בדין כנוסה. ועיין בתוספות י"ט ב', ד"ה ר"ש, ובקרן אורה שם. ועיין מ"ש ר"ע איגר בדרוש וחידוש במקומו ובס' למטה יהודה כאן י"ט ב'. אבל כבר אמרו בירושלמי כאן פ"ב סה"ב, ג' רע"ד, ופי"ג ה"ו, י"ג ע"ד, שאין ממה נפשך בעריות, וכל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון לשם ערוה, וערוה פוטרת צרתה. ואין לומר כאן שאין צרה לאחר מיתה (כשיטת הירושלמי בפ"ג ה"א, ד' ע"ג, שם ה"ד, ד' ע"ד), שהרי כאן מת בעל המאמר, והיא נופלת גם מחמתו, כסברת בעל או"ש בקונטרס זיקה סי' ל"ב, עיי"ש. ועיין מ"ש באו"ש פ"ו מה' יבום הכ"ה (בטעם השני של הרי"ף), ומאמר כאן כזיקה, למ"ד יש זיקה. ועיין בס' מצל מאש ח"א סי' נ"ה. מה שאין כן אם לא עשה מאמר, הרי הנכרית מותרת לו, ואחות אשתו לא היתה זקוקה לו כלל, ובשעה שמת בעל האחות כבר לא היתה אשתו בחיים. וכן פירש בח"ד בפי' ראשון, אלא שהוסיף שכאן הנכרית אסורה משום אשת שני מתים, כמשנתנו פ"ג מ"ט ולהלן, שו' 40. ובמנחת בכורים והבאים אחריו נקטו רק בטעם השני של בעל ח"ד. ופירוש זה אינו נראה כלל, ועדיין לא ירדו כאן כלל לעניין אשת שני מתים שהיא פוסלת צרתה (עיין מ"ש להלן). ועיין מהרש"א ל' א', ד"ה במשנה, ומ"ש בס' חוסן ישועות במקומו.
836-37. כנסה ומתה אשתו של קיים וכו'. בכגון דא כשמתה אשתו של קיים אחרי שבעל האחות כנס את הנכרית, ומת הכונס, הרי שתיהן מותרות לו, והנכרית לא היתה אסורה עליו מעולם, וכשמת הכונס כבר אשתו של הקיים לא היתה בחיים.