תוספתא כפשוטה על יבמות ה:ז

138-39. אי זו ספק קדושין, קדשה בדבר ספק יש בו שוה פרוטה ספק אין בו שוה פרוטה. במשנתנו פ"ג מ"ח: וכולן (כלומר, כל העריות) שהיו בהן קדושין או גרושין בספק הרי אלו צרות חולצות ולא מתיבמות. כיצד ספק קדושין זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה וכו'. והתוספתא נותנת דוגמא אחרת. ועיין בעיטור בכורים.

239. שלשה אחים נשואין שלש נשים נכריות וכו'. משנתנו פ"ג מ"ט.

340-41. זו היא צרת אשת אח מאב שחולצת ולא מתיבמת דברי ר' יוסה. בבבלי י"ב א': שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות וכו' (משנתנו, הנ"ל), וקתני עלה א"ר יוסי (כ"ה בכי"מ. ובדפוסים בטעות: אמר רב יוסף) זו היא צרת אשת אח מאב שאיסור נפילה גרם לה, שלא מצינו בכל התורה כולה כגון זאת וכו', למעוטי צרת אילונית דאיסורא. כלומר, בכל מקום צרת אשת אח מאב (צרת אילונית, צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו) פטורה מן החליצה, וכאן זקוקה לחליצה. ועיין מ"ש להלן, ד"ה ברם. ובמשנתנו הנ"ל: ומת אחד מהם, יבמה יבא עליה, שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין. ובספרי כי תצא פי' רפ"ח, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 306: למה נאמר אחד מהם, אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים. ובירושלמי פ"ג ה"י, ה' ע"א, פ"י הי"ז, י"א ע"ב, קידושין פ"ג ה"א, ס"ג ע"ד: תני ר' חייה אשת מת אחד מתייבמת. לא אשת שני מתים. ועיין בבלי גיטין מ"ג רע"ב, פ"ב ב'. ומן הירושלמי נראה שהיא מדאורייתא (עיין להלן). ובבבלי ל"א ב' אמרו שהיא מדרבנן, ועיין בה"ג ה' יבום ד"ו, ס"א ע"ב, ד"ב, עמ' 293. ועיין בתוספות ל"א ב', ד"ה מדרבנן, שכתבו שהיא מחלוקת תנאים. ועיין מ"ש בס' חוסן ישועות שם, ולעיל י' א' לתוספ', ד"ה לעולם. והנה מן הדרשה של הפסוק אנו למדים רק על אשת שני מתים לבדה, כשיטת הת"ק במשנתנו ספ"י (עיין מ"ש להלן) וכאן, וכן במשנתנו, מפורש שאף צרתה אסורה לת"ק. ולשיטת הבבלי כאן כל עיקר הגזירה היא משום צרה, שמא יחלוץ לאחת ברישא ואח"כ ייבם (עיין להלן בתוספתא בסמוך) וקם ליה באשר לא יבנה, וגזרו באשה שאין לה צרה אטו אשה שיש לה צרה, עיי"ש בבבלי צ"ו ב'. ברם בירושלמי שיטה אחרת, וכן אמרו שם (בפ"ג ובפ"י הנ"ל) על הת"ק של משנתנו: דר' מאיר היא, דאמר ר' מאיר כל שאין את מייבמיני אין את מייבם צרתי. ובפירוש הדברים ברור שהירושלמי סובר אליבא דר' מאיר, שאיסור האשה חל גם על צרתה, וצרתה אסורה כשם שהיא אסורה. וכן אמרו בירושלמי פ"א סה"א, ב' ע"ד, על דברי אסי הסובר שצרת אילונית אסורה (כלומר, שהיא פטורה מן החליצה ומן הייבום, עיין בבלי י"ב א' הנ"ל): מה דמר אסי כר' מאיר, דר' מאיר אמר כל שאין את מייבמיני אין את מייבם צרתי. ומכיוון שהאיילונית היא באיסור אשת אח אף צרתה באיסור אשת אח ופטורה מן החליצה, והוא הדין אם האשה באיסור לאו, וצריכה חליצה אף צרתה אסורה, וצריכה חליצה, ואף כאן הדין כן, 6 ודברי בעל שי"ק שם, ד"ה א"ל, תמוהים. חוץ מצרת מחזיר גרושתו שנתרבתה במפורש להיתר. 7 ירושלמי פ"י סה"א, י' ע"ד, סוטה פ"א ה"ב, ט"ז ע"ד. ועיין מ"ש לעיל פ"א ה"ו, שו' 16–17, ד"ה ובמאירי, ובהערה 10 שם.

441. דברי ר' יוסה. וכ"ה בכל הנוסחאות (לרבות קג"נ) ובבבלי י"ב א' הנ"ל (לעיל, שו' 40–41, רד"ה זו היא). ולפ"ז סתם משנתנו ר' יוסי, אבל בירושלמי סברו שסתם משנתנו ר' מאיר, עיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ברם, ושמא גרסו כאן: דברי ר' מאיר, עיין מ"ש להלן, שו' 46–47, ד"ה אבל.

541-42. ר' לעזר בר' שמעון או' מיבם לאי זו שירצה וכו'. בקג"נ: ר' אלעזר ור' שמעון אומ' וכו'. ובמשנתנו הנ"ל: ר' שמעון אומר וכו', וכ"ה במשנתנו ספ"י. ור' שמעון חולק על הת"ק בתרתי, כלומר לא זו בלבד שצרתה מותרת, אלא כל אחת מהן לבדה מותרת, משום שהוא סובר שמאמר או קונה לגמרי, או שאינו קונה כלל, 8 אבל אף הוא מודה בעצם הדרשה של אשת שני מתים, וכדוגמת הירושלמי בקידושין פ"ג ה"א, ס"ג ע"ד, בבלי שם ס' א'. ועיין בתוספות י' א', ד"ה לעולם, גיטין מ"ג ב', ד"ה ואין. ועיין מ"ש לעיל, שו' 40–41, ד"ה ובמשנתנו. ועיין במשך חכמה להגרמ"ש מדווינסק, כי תצא, 393 ע"ב, סד"ה ומת. כמפורש להלן רפ"ז ובבבלי י"ט א'. ועיין ירושלמי פ"ב ה"א וה"ב, ג' ע"ג ובמקבילות, ועיי"ש היטב בפ"ג ה"ד, ד' ע"ד. ובמשנתנו ספ"י נחלקה סתם משנתנו ור"ש בביאת בן תשע על יבמתו ושוב לא ידעה, ומשהגדיל נשא אשה אחרת, לת"ק הראשונה חולצת ולא מתייבמת, וצרתה או חולצת או מתייבמת, ור"ש כדעתו כאן. ואמרו בירושלמי כאן פ"ג ה"י, ה' ע"א, ופ"י הי"ז, י"א ע"ב: הן דתימר חולצת (כלומר, משנתנו כאן הסוברת שצרתה חולצת) ר' מאיר (סתם משנתנו כר' מאיר, ולפי התוספתא ר' יוסי) ור' שמעון (כלומר, חולק עליו). והן דתימר מתיבמת (כלומר, משנתנו ספ"י הסוברת שצרתה מתייבמת) ר"ש ורבנן. וכן אמרו שמואל ור' יוחנן גם בבבלי צ"ו ב' שהסתמות חולקות, עיי"ש, ויש לפנינו שלש דעות: ר' מאיר, רבנן ור' שמעון. ורב בבבלי שם סובר שאין הסתמות חולקות, ולא עשו ביאת בן תשע ביבמה כמאמר בגדול, עיי"ש. ועיין בס' חוסן ישועות ל"א ב' לתוספות, ד"ה מדרבנן.

642. ובלבד שתקדים ביאה לחליצה. שאם חלץ בראשונה, הרי אפשר שמאמר קונה, וכבר נפטרה השנייה ואינו יכול לייבם. וכן אמרו בירושלמי כאן סה"י, ה' ע"א, בשם ר' אחא. ובבבלי ל"ב א' פירשו בדרך זו את שיטת הת"ק שהוא גוזר שמא תקדים חליצה לביאה.

742-43. כנסה ואחר כך מת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. כלומר, כשכנסה כבר פקעה זיקת הראשון, ואין כאן אשת שני מתים. ובספרי כי תצא פי' רפ"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 307: המת . לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים, מנין מת ראשון ייבם שני, מת שני ייבם שלישי, תלמוד לומר המת , המת ריבה, וכן בירושלמי פ"א ה"א, ב' ע"ג-ע"ד: תני ר' חייה מת ראשון ייבם השני וכו'.