תוספתא כפשוטה על יבמות ו:ד
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 6:4
Open in the reader →114. ארבעה חייבין מן התורה וכו'. כלומר, ארבעה קרובים חייבים על חלוצתו כרת מן התורה. וכל הברייתא בבבלי מ' ב' בשם: תני ר' חייא.
214-15. אביו, ובנו וכו'. משנתנו פ"ד מ"ז. ובכולם היא אסורה משום שהם ערוה עליה מצד בעלה המת.
315. אבי אביו, ואבי אמו וכו'. במשנתנו הנ"ל לא נשנו (בתוך השניות) אלא אבי אביו ובן בנו, והתוספתא הוסיפה אבי אמו ובן בתו. ועיין בבבלי שם שפשטו מכאן שגזרו שניות בחלוצה, שהרי בעלה המת הוא אחי אבי אמו (של בן בתו של החולץ), והיתה מותרת לו לבן בתו של החולץ, ואסרוה משום החולץ, ושמע מינה שגזרו שניות בחלוצה, ובירושלמי פ"ד ה"ח, ו' ע"א, פשטו כן ממשנתנו, ודלא כאמימר, ולא הביאו את הברייתא שלנו.
416. הומר בגרושה שאין בחלוצה וכו'. עיין במשנתנו פ"ד מ"ח.
517. גרושה מותרת לחזור למגרש, לפיכך חייב וכו'. כלומר, אחרי שכנסה הרי היא כאשתו לכל דבר (עיין במשנתנו פ"ד מ"ד ובבבלי שם ל"ט א' ובמקבילות), ודינה ככל גרושה שהמגרש אסור בקרובותיה, אבל חלוצה אסורה לחזור לחולץ משום שחליצה פטור, ולא קנה את האשה, ולפיכך פטור על קרובותיה. ועיין ירושלמי פ"ג ה"א, ד' ע"ד. ועיין להלן חולין פ"א סהכ"ה, ואינה עניין לכאן, כמו שכבר העירותי בתוספת ראשונים שם, סוף עמ' 221.
618-19. שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה וכו'. משנתנו פ"ד מ"ט.
719. או שקידשה היא את עצמה. דוגמא זו ליתא במשנתנו. אבל בירושלמי (פ"א ה"א, ב' ע"ג) אמרו: ר' יודן בעי כמאן דאמר הכל מודין בצרה שהוא חייב, קידש אחד מן השוק וכו', חלץ לחבירתה ובא עליה, למפריע חלו עליה קידושין. א"ר שמי לא כן אמר ר' ינאי נמנו שלשים וכמה זקינים מניין שאין קידושין תופסין ביבמה וכו', תמן יבמח אחת והכא שתי יבמות, שנייא היא איסור יבמה אחת, שנייא חיא איסור שתי יבמות (כלומר, בניחותא). ולפ"ז בנידון שלנו שיש כאן שתי יבמות ושני אחין, 29 כמפורש להלן: המתן עד שיעשה מעשה. הרי קידושין תופסין בה לשיטת הירושלמי אפילו למ"ד שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק. 30 והפירוש הנכון בירושלמי שם הוא בנועם ירושלמי במקומו.
820. המתן עד שיעשה מעשה. וכן בד ובקג"נ. וכ"ה במשנתנו פ"ד מ"ט בהוצ' לו, גוף כ"י קויפמן 31 ובגליון שם נוסף: אחיך הגדול. ובאוה"ג ריש עמ' 103, ובה"ג ד"ו, נ"ט ע"ב, ד"ב, עמ' 283, ובהבאה שבירושלמי פ"ג ה"א, ד' ע"ג. אבל בכי"ע: עד שיעשה אחיך הגדול מעשה וכו', והוא תיקון ע"פ הנוסחאות שלנו במשנתנו. ועיין הגירסא בבבלי י"ח ב' ובשנו"ס במשנתנו הוצ' ראם. ועיין בפיה"מ להר"מ, ברשב"א, ובמאירי למשנתנו ובגליון הש"ס לר"ע איגר מגילה י"ח ב'.
920-21. מת המקדש, המיבם חולץ לשתיהן. כדין שתי אחיות שנפלו משני יבמין. ובבא זו חוזרת לרישא, לשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, כבמשנתנו.
1021-22. מת המיבם, המקדש מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה. משנתנו פ"ד מ"ט הנ"ל. והמקדש אינו יכול לכנוס את אשתו משום שהיא אחות זקוקתו, ואשת אחיו מ"מ אינה יוצאת מידי חליצה, עיין בירושלמי פ"ג ה"א, ד' ע"ג. ועיין בתוספות ט"ז א', ד"ה בני, ומה שהאריך בישרש יעקב שם, בתוספות י"ח ב', ד"ה שומרת, ברמב"ן ובריטב"א שם וברשב"א ובמאירי בסוגיין מ"א א'. ועיין ברשב"א שהעיר על הבבלי ק"ט ב' ועל הירושלמי פי"ג ה"ז, י"ד רע"א, עיי"ש. ועיין בס' המקצועות הוצ' אסף, עמ' כ' ואילך.
1122. משם ר' ליעזר אמרו מתה אשתו חולץ ליבמתו וכו'. בד, כי"ע וקג"נ (בשתי הקטעים) הגירסא היא "ר' אלעזר". וכן בבבלי מ"א א': והתניא (כלומר, בניחותא) ר' אלעזר אומר מתה יבמתו מותר באשתו, מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא מתייבמת. והיא הברייתא של התוספתא בשינוי סדר הבבות. ועיין גם בירושלמי פ"ג ה"א, ד' ע"ג, פ"ד ה"י, ו' ע"א. ובמשנתנו פי"ג מ"ו: המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם, ור' אליעזר אוסר. ועיין ירושלמי שם, י"ג ע"ד, ובבלי מ"א א', ק"ט א'. ואף במשנתנו שם ברוב הנוסחאות הגירסא היא "ר' אלעזר", ובמלא"ש שם מכריע לטובת "ר' אליעזר", ולא ידעתי טעמו.