תוספתא כפשוטה על יבמות ו:ו

130-31. הרי שהיתה טרופה לילך לבית אביה וכו'. בד ובכי"ע: רדופה וכו', וכ"ה בברייתא שבבבלי עירובין מ"ז א', כאן מ"ב ב', כתובות ס' ב'. ועיין בבלי פסחים פ"ז א' וירושלמי שם פ"ח ה"א, ל"ה ע"ד, בבלי כתובות ע"א ב' וירושלמי שם פ"ז סה"ד, ל"א ע"ב, שה"ש רבה פ"ח, ז' ובחדושי הרד"ל וביפה קול שם. ולפי הגירסא שלפנינו פירושה: הרי שהיתה מטולטלת לילך וכו'. והברייתא נסמכת למשנתנו פ"ד מ"י.

232. או שהלך בעלה למדינת הים. עיין ירושלמי פ"ז ה"ה, ח' ע"ב.

333. וקטנה שאין ראויה וכו'. וכן בקג"נ₂ ובד: וקטנה שאינה וכו'. אבל בכי"ע: או שאינה וכו'. וכן מוכח מן הגירסא שבבבלי עירובין, יבמות וכתובות הנ"ל, שקטנה לחוד ואינה ראויה לילד לחוד (ועיין רש"י במקומו). ועיין ספרי כי תצא פי' רפ"ט, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 308, ובשנו"ס שם, שו' 9, ומ"ש לעיל פ"ב, סוף שו' 39, ד"ה וברייתא זו. וברי"ף פ"ד סי' נ"ח פירש: כגון שנשאת בת ארבעים, או ששהתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה בדעתה לינשא, ומקורו ספר המפתח לרב נסים גאון. 35 תרביץ ש"ב, עמ' 17. ועיין תשה"ג אסף (הוצ' מק"נ, ירושלים תש"ב), עמ' 203. ועיין עכשיו בספרו של הר"ש אברמסון, רב נסים גאון, עמ' 9.

434. צריכות להמתין וכו'. משום הבחנת הוולד, ור"מ גזר אפילו בנידון שלנו שאין לחשוש שמא היתה מעוברת מן הראשון.

5דברי ר' מאיר. עיין בבבלי מ"ב ב' ובמקבילות ובירושלמי פ"ד הי"א, ו' רע"ב. ועיין לעיל שם, ו' ע"א, נדה פ"א ה"ה, מ"ט ע"ב, עיי"ש היטב.

634-35. ר' יהודה מתיר להתארס ולהתנשא מיד. וכ"ה בד ובכי"ע. והגירסא בתוספתא בטוחה, שכן מעתיקים בשמה גם ברמב"ן (עיין להלן), ברשב"א ל"ד ב', בריטב"א ובתוספות הרא"ש מ"ב ב'. ובבבלי עירובין מ"ז א' וכתובות ס' ב' הגירסא היא בכל הנוסחאות: ר' יוסי מתיר וכו'. וכ"ה בשאילתות וירא סי' י"ג. אבל ביבמות מ"ב ב', בהוצאות שלפנינו, הגירסא בברייתא זו היא: ר' יהודה וכו', כגירסת התוספתא. וכ"ה הגירסא בר"ח, 36 לפי הרשב"א ל"ד ב' ועוד. אבל בעירובין מ"ז א' הגירסא "ר' יוסי" היא גם בר"ח, ועיין בתוספות כאן מ"ב ב', ד"ה הלכה. ברי"ף כאן פ"ד סי' נ"ח ועוד. וכמה מן הראשונים גרסו גם ביבמות: ר' יוסי , עיין בתוספות, בתוספות ישנים, בפי' ר"א מן ההר ובראשונים הנ"ל (לעיל ד"ה ר' יהודה) בסוגיין. וכמה מן הראשונים הנ"ל טוענים שאין לגרוס בברייתא זו ר' יהודה, שהרי ר' יהודה מצריך גם לקטנה 37 להלן בסיפא, לפי גירסת הספרים שלנו בבבלי כתובות ל"ז א'. להמתין שלשה חדשים, וכאן מתיר לקטנה להנשא מיד. ולהלן בסיפא נראה שעצם ההנחה שר' יהודה מצריך שם בקטנה המתנה אינה מבוססת כלל, כפי שכבר הראו על כך כמה מן הראשונים. ובחי' הרמב"ן לכתובות ל"ז א' ד"ה יתומה 38 אלא שבדפוסים הכניסו לאמצע הפיסקא מן התוספתא את ציון הדף "ל"ז א' ". לקו דבריו בחסרון, וכן ישנה השמטה גם בהבאה שבשטמ"ק שם, אלא מה שנשמט כאן לא נשמט כאן, ולפיכך נעתיק את דבריו, ונשלים את החסרון ע"פ השטמ"ק. וכ"ה כותב שם: ואמרי' הלכה כר' יהודה . 39 כגי' הר"ח ביבמות, הרי"ף פ"ד סי' נ"ח, או"ז ח"א סי' תרכ"ח ועוד. וברור שכן היתה גירסת השאילתות וירא י"ב, הוצ' רש"ק מירסקי, עמ' פ"ח, וצ"ל שם: הלכה כר' יהודה (במקום: כר' יוסי), כמו שמעתיקים בר"ש ובר"י בהוצאה הנ"ל. והכוונה לר' יהודה במשנתנו, אבל אפשר ואפשר שבברייתא שבבבלי כאן גרס "ר' יוסי מתיר" (כגירסתו וכגירסתנו בעירובין ובכתובות, עיין מ"ש לעיל בפנים, ד"ה ובבבלי), והבבלי הביא ראייה מן הברייתא שסתם משנתנו היא כר"מ (והוא יחידאה). תדע לך שהוא כן, שהרי הרמב"ן גרס "הלכה כר' יהודה", ומ"מ גרס בברייתא שלנו בבבלי: ר' יוסי מתיר, כמקצת ספרים שהביא בכתובות, וכמו שהכריע ביבמות. ואף רש"י גרס כאן בברייתא "ר' יוסי מתיר (כעדותו של הר"א מן ההר), וגרס: הלכה כר' יוסי , וכתב שם: והאי דנקט ר' יוסי (כלומר, הלכה כר' יוסי) ולא ר' יהודה וכו', הרי לך מפורש שמסתבר לומר "הלכה כר' יהודה", אעפ"י שבברייתא הגירסא היא: ר' יוסי מתיר. ועיין ערוך ערך כרם ב' (בעה"ש, הע' 11, לא הבין את העניין). ומ"מ בירושלמי פ"ד הי"א, ו' רע"ב, אמרו שר' יוחנן אמר הלכה כר' יוסי . ועיין להלן הע' 40. ואקשינן מכלל דיחידאה פליג עליה. ומהדרין אין, והתניא הרי שהיתה רדופה לילך וכו' דברי ר"מ, ר"י (קרי: ר' יהודה) מתיר לארס ולינשא מיד [וזו היא גרסת רוב הספרים וגרסת רבינו הגדול ז"ל. ומקצת נסחי התם, ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד]. והא דדייק יחידאה פליג עליה, מדקתני ליה מדר' מאיר, 40 דבריו מבוארים יותר בסוגיין כאן שהכריע לטובת הגירסא ר' יוסי בברייתא, וכתב: וא"ת מנא לן דמתניתן דפליגי אדר' יהודה יחידאה היא, דהך ברייתא ר' יהודה נמי מודה בה, איכא למימר, כיון דר"מ איידי בהך גזירה, ש"מ סתמא דמתניתן כותיה. וכדברי רבינו מפורש בירושלמי הנ"ל (לעיל סוף הע' 39). ועיין גם ברשב"א ובריטב"א בסוגיין שהקשו כן לפי הגירסא "ר' יוסי". אבל בתוס' מצאתי כלשון הזה דברי ר"מ, ר"י (קרי: ר' יהודה) מתיר ליארס ולנשא מיד וכו'. ומחמת קושיות ממסורת הבבלי יש שגרסו בברייתא שם (הרשב"א בסוגיין בשם "יש ספרים"): ר' יהודה מתיר ליארס (ולא גרסו לינשא), ולפ"ז לא בא ר' יהודה למעט את שאר הנשים, אלא משום דר"מ אסר בנשים שאינן ראויות לילד אפילו ליארס, התיר ר' יהודה ליארס, והוא הדין אפילו בשאר הנשים, כשיטתו במשנתנו פ"ד מ"י (עיין בתוספות ישנים מה שכתבו לפי גירסתם). ויש שגרסו בברייתא שבבבלי: ר' יוסי מתיר ליארס , ולא גרסו "לינשא"", כמו שכתבו בתוספות כאן מ"ב ב', סד"ה ר' יוסי, בשם רבינו תם. 41 והעידו בתוספות שם על כך: ודוחק הוא למחוק הספרים, דבכולהו גרס לינשא. ברם ר"ת בספד הישר הוצ' הרש"ש שלזינגר סי' נ"ו, עמ' 51, מעיד על גירסתו: וה"ג בשאלתות בפרש' וירא ר' יוסי מתיר ליארס, ותו לא מידי. ולפנינו בשאילתות סי' י"ג: ליארס ולינשא מיד. ברם בכ"י וותיקנה של השאילתות חסר "ולינשא", עיין בשנו"ס בהוצ' רש"ק מירסקי, עמ' צ"ה, שו' 49. ועיין גם מ"ש להלן בסמוך בפנים. וכ"ה הגירסא בכ"י אוקספורד בעירובין מ"ז א', עיין דק"ס שם, עמ' 176, הערה ע'. וכנראה שבתוספות עירובין מ"ז א', ד"ה ה"ג, באו להוציא מגירסא זו. וכל הנוסחאות הללו הן רק לפי מסורת הבבלי, אבל בתוספתא הגירסא בטוחה ואין בה שום קושי.

735-36. אני שמעתי בכרם ביבנה וכו'. ברמב"ן כתובות הנ"ל בטעות: אני שמעתי בכרכן ביבנה וכו'. אבל בהבאה שבשטמ"ק לנכון: בכרם ביבנה וכו'. וכן בבבלי כאן מ"ב ב': שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה וכו'. ולעיל שם: ממתניתא דכרמא. ועיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובפסיקתא דר"כ.

837-38. הגיורת, והשבויה, והמשוחררת, צריכות להמתין שלשה חדשים, דברי ר' יהודה. והטעם הוא משום שיש לחשוש שמא נבעלו 42 ובבבלי כתובות ל"ז א' מפרש ר' ששת שבשבויה מדברים שנבעלה וודאי, שהרי ר' יהודה סובר (להלן כתובות פ"ג, שו' 20–21, עיין מש"ש) שבשבויה אין חוששין שנבעלה (לעניין קנס ומנה ומאתים). ויש שאומרים (בירושלמי ובבבלי) שהוא סובר כר' דוסא (עדיות פ"ג מ"ו) שהשבויה אוכלת בתרומה, וממילא מסתבר שאינה צריכה להמתין, אם לא נבעלה וודאי. ברם הירושלמי סובר שלעניין יוחסין והבחנה החמירו יותר מאשר באכילת תרומה, עיין מ"ש להלן, שו' 44–45, ד"ה וברייתא, ובהערה 51 שם. ונתעברו. ובבבלי כתובות ל"ז א': דתניא הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות ג' שנים ויום אחד צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה. וכן היתה הגירסא שם גם לפני בעלי התוספות (עיי"ש ד"ה צריכות), אלא שהגיהו, וכן היתה הגירסא בכתובות לפני הרשב"א ברוב הספרים 43 עיין ברשב"א כאן ל"ד ב', מ"ב ב'. ומ"ש רב"מ לוין באוה"ג כתובות, הפירושים, עמ' 26, סי' קי"ט, היא טעות, ועדות הרשב"א היא על הסוגיא ביבמות ל"ה א'. ולפני הרמב"ן בכתובות שם, וכן היתה לפני הריטב"א שם, אלא שהגיה. וכן היתה הגירסא גם ביבמות ל"ה א' "במקצת נסחי" לפני הריטב"א שם. ולפי גירסא זו בהכרח סובר ר' יהודה שאף קטנה צריכה להמתין, שאם לא כן, וגדולה בלבד צריכה להמתין, הרי ברור שבנתגיירה ונפדתה ונשתחררה ביום גדלותה, או אח"כ, עסיקינן ולא "יתירות על בנות ג' שנים ויום אחד". ונמצא שר' יהודה סותר את דברי עצמו בברייתא לעיל שמתיר קטנה להנשא מיד, עיין מ"ש לעיל. ברם ביבמות ל"ה א' חסר לפנינו "יתירות על בנות ג' שנים ויום אחד", וכן מעיד הרשב"א ל"ד ב': וכן הוא כאן (כלומר, ביבמות) בכל הספרים. ולהלן מ"ב ב' כותב: ולא גרסינן בה בכל הספרים יתרות על בנות שלש, וכן מצאתיה בספר ישן מוגה בישיבת הגאונים. והרמב"ן והריטב"א בכתובות שם הסתייעו מן התוספתא כאן, וכן הסתייעו בה גם בתוספות שם ל"ז א', ד"ה צריכות, וכאן ל"ד ב', סד"ה אבל. וכן בירושלמי כאן פ"ד הי"א, ו' ע"א, נדה פ"א ה"ה, מ"ט ע"ב, לא נזכרו בברייתא זו "יתירות על בנות ג' שנים יום אחד". וברור שבבבלי כתובות הגירסא היא באשגרה ממשנתנו שם (פ"ג מ"ב, ל"ו ב'), ואין לגירסא זו יסוד כלל. ובפסיקתא דר"כ פיס' בחדש השלישי, הוצ' מנדלבוים, עמ' 216: א"ר הושעיא שנה לי ר' חייא הגדול גיורת ושבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יתאריסו עד שלשה חדשים. וכע"ז גם בתנחומא, הוצ' בובר, יתרו סי' י"א, עמ' 75. ואין זו הברייתא שלפנינו, שהרי רבי יהודה מתיר ליארס במשנתנו פ"ד ה"י. והכוונה היא לברייתא שלעיל, למתניתא דכרמא, שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו וכו'.

938. ר' יוסה מתיר לינשא מיד. ופירשו בבבלי ל"ה א' שר' יוסי סובר אשה מזנה מתהפכת. וכתבו בתוספות שם, ד"ה אשה: אבל יוצאה בשן ועין מודה בה ר' יוסי. אבל בירושלמי פ"ד הי"א, ו' ע"א, אמרו שר' יוסי חושש לגיטין ולוולד, כלומר דווקא במקום שצריכה גט וגם יש לחשוש שמא מעוברת היא צריכה להמתין, והביאו ראייה מברייתא זו שבמקום שאינה צריכה גט אין לחשוש, ומותרת לינשא. והוא הדין במקום שצריכה גט, אלא שאין לחשוש לולד, מותרת להנשא מיד, כשיטתו במשנתנו בפ"ד מ"י, וכפירש"י מ"ב ב', ד"ה הלכה כר' יוסי. ועיין בתוספות שם, ד"ה ר"י.

10וכן היה ר' יוסה אומ' כל נשים יתארסו וכו'. משנתנו פ"ד מ"י, והתוספתא הוסיפה: שלשים יום. וכן בירושלמי פ"ד הי"א, ו' ע"ב: וכמה הוא האיבול שלשים יום. וכל הברייתא בבבלי מ"ג ב', עיי"ש הגירסא. וסובר ר' יוסי שמתאבל אפילו על אשתו ארוסה, עיין בבלי שם.

1139. וכולן לא ינשאו וכו'. כלומר כל הנשים יתארסו דווקא, אבל לא ינשאו כו'. ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם ר"ת.