תוספתא כפשוטה על יבמות ח:ג

18-9. כהן הדיוט שנשא את אילונית, הרי זה מאכילה בתרומתו. וכ"ה ("כהן הדיוט") בכל הנוסחאות (לרבות קג"נ). וכ"ה לשון הר"מ בספ"ז מה' תרומות, ומקורו מכאן, כפי שהעיר באו"ש במקומו. ועיין בכ"מ וברדב"ז שם. ומלשון התוספתא מוכח שמדברים כאן שלא היו לו לכהן בנים, שאם לא כן פשיטא שמאכילה שהרי אין כאן איסור כלל. והברייתא דייקה בלשונה ואמרה "שנשא" כלומר, בדיעבד, מ"מ מאכילה בתרומה, שאין האיסור שייך לביאה, ויכול לישא אשה אחרת ולקיים מצות פריה ורביה, ועדיף מנשא שנייה, שאף שם מאכילה בתרומה (עיין ר"מ פ"ז מה' תרומות סה"כ). ואף שכל עיקר הברייתא אינו אלא להוציא מדברי ר' יהודה במשנתנו (פ"ו מ"ה) הסובר שאילונית היא זונה האמורה בתורה, וא"כ מה לי כהן הדיוט מה לי כהן גדול, ולמה שנתה התוספתא "כהן הדיוט", ולא כהן סתם. ברם אין כאן קושי כלל, והתוספתא דבוקה למשנתנו, ושם שנו (פ"ו מ"ה): כהן הדיוט לא ישא אילונית, אלא אם כן יש לו אשה ובנים וכו'. ובמשנתנו הלשון הוא בדווקא, וכהן גדול אסור באילונית אפילו יש לו בנים, שהרי כל אילונית היא בוגרת, 6 כפי שכבר העיר ברדב"ז על הר"מ ספ"ז מה' תרומות. ועיין בבלי כתובות ל"ו א' ומ"ש להלן כתובות פ"ג, שו' 22, סד"ה ואשר לאילונית. וכה"ג אסור בבוגרת (עיין במשנתנו פ"ו מ"ד). ונקטה התוספתא את לשון משנתנו, והוסיפה שאם עבר ונשא אילונית מאכילה בתרומה. והר"מ (הנ"ל) העתיק את לשון התוספתא כמו שהוא, ופשיטא שלהלכה אין הבדל, ואף בכה"ג הדין כן. 7 שהרי אפילו נשא בוגרת מה שעשה עשוי, עיין בבלי ס' א' ובר"מ פי"ז מה' איסורי ביאה הט"ו, וברדב"ז הנ"ל.

29-10. כהן גדול לא ישא אנוסתו, ומפיתתו, אבל נושא הוא את הממאנת. הלשון "אבל" נושא הוא וכו' קשה, ומה לה לממאנת עם אנוסתו ומפותתו כפי שהעיר בעל ח"ד. ובבבלי נ"ט ב': ת"ר אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי וכו', והבבא של ממאנת לא נזכרה שם. 8 ציון המפרשים לפסק הר"מ בפי"ז מה' איסורי ביאה הי"ח אינו שייך לכאן, והר"מ מדבר בכהן הדיוט, ופוסק שמאון אינו כגירושין, ואינו פוסלה מן הכהונה, כמפורש במשנתנו פי"ג מ"ד. אבל עצם הדין שממאנת מותרת אפילו לכה"ג מוכח גם בבבלי נ"ט ב': א"ר זירא בממאנת, ומכאן שאם לא נבעלה מותרת לכה"ג, משום שמאון אינו כגירושין, וכמשנתנו הנ"ל. ובירושלמי פ"ו ה"ד, ז' ע"ג: אנוסתו ומפותתו לא יכניס, ואם כנס אין מוציאין מידו, אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא יכנוס, ואם כנס מוציאין מידו. לא ישא את הקטנה, אבל נושא את הממאנת. וממאנת לא כקטנה היא ? ממתינין לה עד שתגדיל. ואף כאן ה"אבל" אינו מתקשר יפה, שהרי בהכרח שאנו מדברים כאן בממאנת מן האירוסין, ואף היא אינה מותרת אלא משתגדיל, והחידוש הוא שמאון אינו כגירושין, וא"כ מאי אבל ? ומה לי כהן גדול מה לי כהן הדיוט ? ולפי פשוטה של תוספתא משמע שכהן גדול לא ישא אנוסתו ומפותתו, אבל נושא הוא את הממאנת 9 בכי"ע ובקג"נ: את ממאנת. [בו], והיינו אם נשא קטנה יתומה בשעה שהיה כהן הדיוט ומאנה בו מותר בה כשתגדיל, ואין דינה כאנוסתו ומפותתו שאסורה לו, והטעם הוא שלשיטת בני א"י אין אנוסתו ומפותתו אסורה לו אלא מדרבנן, שהרי אחרת אין לומר: ואם כנס לא יוציא, 10 דברי רב הונא בשם רב בבבלי נ"ט ב' לא נזכרו כלל בירושלמי, ואף בבבלי שם נשאר בקושיא. ועיין בפיסקי רי"ד במקומו שפסק שלא כרב הונא. ועיין במל"מ שנביא להלן, הע' 11. ולא גזרו אלא באיסור, אבל לא בנישואין כשהיו בהיתר. 11 במשנה למלך פי"ז מה' איסורי ביאה הט"ו נסתפק בכהן גדול שנשא יתומה קטנה אם מותר לו לקיימה, עיי"ש. ופשט מן הבבלי ס"א ב' שהיא אסורה לו. ברם כל זה הוא לשיטת הבבלי נ"ט ב' שאנוסת עצמו ומפותתו יוציא, והן מדאורייתא. ומלמדת התוספתא שאם מאנה בו אשתו שנשא בהיתר (כשהיה כהן הדיוט) מותרת לו לכשתגדיל, ואין אנו אומרים שאחרי המאון נתבטלו הנישואין למפרע, ונמצאת מפותתו, 12 עיין בירושלמי פי"ג ה"ב, י"ג ע"ג: על דעתיה דר' ליעזר מהו שתמאן בו ותיטול קנס ממנו? אלא הואיל והיתה נשואה לו בהיתר לא גזרו בה חכמים. ואף בירושלמי הפירוש כן: אבל נושא את הממאנת (כלומר, הממאנת בו, והוא נשאה בהיתר כשהיה כהן הדיוט). וסבר הירושלמי שמותרת לו עכשיו אעפ"י שהיא קטנה, ולפיכך שאלו: ולא כקטנה היא ? והרי עכשיו הוא כהן גדול, ואסור בקטנה (עיין גם בבבלי ס"א ב'), אעפ"י שלא היינו אוסרים אותה משום מפותת עצמו. ומתרץ: ממתינין לה עד שתגדיל, כלומר, ואין בה לא משום מפותת עצמו, ולא משום קטנה. ועדיין צ"ע בכל זה.

310. כהן גדול שמת אחיו, חולץ. משנתנו פ"ו סמ"ד, סנהדרין רפ"ב. אם יש שם אחין אין חולץ. והטעם הוא משום בזיון כהן גדול, שצריכה לרוק בפניו, עיין בתוספות ס"א א', ד"ה כה"ג, בס' ישרש יעקב שם ובתוספות רע"א למשנתנו. ודין התוספתא אפילו כשיש לו אח כה"ג שעבר, שאף עליו אסורה באותו איסור, אבל לכבוד, הכהן המשמש קודם, עיין בבלי הוריות י"ג א'. ולפ"ז אינה עניין לדברי הר"מ פ"ז מה' ייבום ה"י, עיין בצפנת פענח שם.

410-11. מפני מה אמרו כהן גדול שעשה מאמר וכו'. כלומר, מפני מה אמרו במשנתנו (פ"ו מ"ד), משום שאין מאמר קונה קניין גמור, ואין דינו כאירוסין. ובירושלמי למשנתנו: אף בית שמאי מודה בה, ואף ר' שמעון מודה בה, ודלא כר' לעזר בן ערך, דר' לעזר בן ערך אומר המאמר קונה קניין גמור ביבמה. ועיין מ"ש לעיל פ"ו, שו' 9, ד"ה העושה, ולעיל רפ"ו.