תוספתא כפשוטה על יבמות ט:ב

115-16. עבדי מלוג אינן אוכלין, כדרך שאינה אוכלת. וכ"ה בכל הנוסחאות לרבות קג"נ. והוא שיבוש ברור ואשגרה מלעיל, שו' 8, וכאן צ"ל: עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת, כמו שהגיהו כל המפרשים.

216. עבדי צאן ברזל אין אוכלין, מפני שהן וכו'. וכ"ה בקג"נ ("אינן אוכלין"). אבל בד ובכי"ע בטעות: אוכלין, והוא באשגרה מלעיל שו' 8–9.

317. חרש שוטה וקטן שקנו עבדים אין אוכלין וכו'. הברייתא נסמכה למשנתנו פ"ז מ"ד: והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין וכו' (כלומר, את נשותיהן מתרומה). והוסיפו כאן כיצד דנים בעבדים שקנו. ובר"מ פ"ז מה' תרומות הט"ו: חרש שוטה וקטן שקנו להן עבדים אינן אוכלין וכו'. ורבינו הוסיף את המלה "להן" בדרך באור שאפילו שוטה שאין לו לעצמו קניין בשום צד, אם קנו לו אחרים (כגון בעל הבית שהוא סמוך אצלו) עבדים, אף הם אינם אוכלים בתרומה, שאין קניינם קניין, אבל אם קנו להם ב"ד וכו', כלהלן בסמוך.

418. קנו להן בית דין, או שמנו בית דין להן אפטרופין וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע ובקג"נ: או שקנו להם אפיטרופין וכו'. וכן בר"מ הנ"ל: אבל אם קנו להם בית דין, או אפוטרופוס וכו'. והיא היא. ועיין במהר"י קורקוס שם. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 301, שו' 36–37 (תרומות פ"א), ובים של שלמה גיטין סי' נ"ד, ובחידושי רמ"ה כת"י שהביא ידידי הגרז"ו לייטער בספרו מתורתן של ראשונים לגיטין מ' א' (ל"ה ע"ד מן הספר).

518-19. או שנפלו להם בירושה ממקום אחר וכו'. כלומר, אפילו לא ירשום מאביהם, שאף הוא כהן, ואכלו מכבר, אלא אפילו נפלו להם בירושה מאבי אמו ישראל, שלא אכלו מקודם, הרי ירושה ממילא נפלה, ואפילו שוטה מאכיל. ובר"מ הנ"ל: או שנפלו להן בירושה אוכלין.

619-20. כהן שקנה עבד, ולישראל אפי' אחד ממאה בו וכו'. בירושלמי תרומות פי"א ה"ו, מ"ח ע"א: לא כן תני מניין לכהן שקנה עבד, ולישראל בו שותפות, אפילו אחד ממאה בו, 16 ופשיטא שהוא הדין אפילו פחות ממאה בו, ואין אכילת הזרות שבו בטלה במאה כתרומה בחולין. שאינו מאכילו בתרומה, תלמוד לומר וכהן כי יקנה. 17 כלומר, שיהא כולו של כהן, ואפשר שהכוונה לסוף הפסוק: נפש קניין כספו, כלומר שיהא כולו קניין כספו, ולא יהא כסף ישראל מעורב בו. ומלשון הירושלמי נראה שמקורו מדרש הלכה, ולא התוספתא שלפנינו. ובתו"כ אמור פרש' ה' ה"ג, צ"ז ע"ב: אוציא את עבד עברי שאינו כסף, ולא אוציא של שותפין תלמוד לומר כספו. ובר"מ פ"ז מה' תרומות הי"ז: עבד של שני שותפין שהיה אחד מהן כהן אינו מאכיל , הרי זה העבד אסור לאכול. ובפי' המיוחס להר"ש משנץ לתו"כ הנ"ל, צ' ע"ג: ולא אוציא את של שותפין, עבד של שני כהנים, אבל ישראל שותף בו פשיטא וכו'. וכן פירש רבינו הלל במקומו, ס' ע"ד. 18 ובקומץ מנחה לבעל מנחת חינוך סי' ר"פ הקשה למה עבד של שני שותפים כהנים אוכל בתרומה, והביא בשם פני יהושע קידושין רפ"ג שאינו אוכל. וכיוונו לדעת הראשונים. ועיין בשו"ת שבאבני מלואים (בסוף הספר) סי' י"ז. ולכאורה נראה שכוונת רבותינו לעבד שקנו אתו מתחילה שני כהנים, אבל לא אמרו כן על עבד כהן שנפל בירושה לשני בנים, שכבר אכל מתחילה (עיין במשנתנו פ"ז מ"ג), וכן כהן דשקיל ד' זוזי מכהן אחר ומכר חלק מעבדו, אלא כוונתם לשני כהנים שקנו בתחילה עבד כנעני. ברם מתוך פירוש המיוחס להר"ש להלן שם (עיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובתו"כ) מוכח שלא כדברינו. ועיין בשו"ת שמחת יו"ט להרי"ט אלגאזי סי' ל"ו, קמ"ה ע"ג ואילך. וכבר ראינו מן המקורות הנ"ל, שהכוונה לכהן שהיה שותף עם ישראל. ואשר לקושיית רבותינו, למה לי קרא על כך, והרי פשיטא הוא, אפשר שהחידוש הוא שאם הוא עובד יום אחד שותף אחד ויום שני שותף שני, אינו אוכל אפילו ביום שהוא עובד את הכהן, 19 ועיין במנחת חינוך מצוה ר"פ שתמה על שיטת הר"ן, והקשה למה לא יאכל העבד בתרומה ביום שעובר את הכהן. ועיין קצה"ח סי' רמ"ט ס"ק ג', אות ב'. ואפילו עובד צ"ט יום לכהן, אינו אוכל באותם ימים. ובתו"כ הנ"ל בסמוך שם: הוא . פרט לשחציו עבד וחציו בן חורין. 20 אפשר שהכוונה היא שאפילו למשנה ראשונה שעובר את רבו יום אחד אינו אוכל בתרומה, עיין ירושלמי גיטין פ"ד ה"ה, מ"ו ע"א, ובבלי שם מ"ב א'. ובמיוחס להר"ש הנ"ל: וחציו בן חורין, והאי נמי כחציו בן חורין. וכעניין זה בפ' החובל (צ' א') גבי יום או יומים. 21 כלומר ששנו שם: דת"ר מי שחציו עבד וחציו בן חורין, וכן עבד של שני שותפין אין יוצאין בראשי אברים שאינן חוזרין וכו', דר' אליעזר היא, מי לא אמר ר' אליעזר כספו המיוחד לו, הכא נמי עבדו המיוחד לו. ועיין בתוספות גיטין מ"ב ב', סד"ה מעוכב, ובים של שלמה שם סי' ס' ובאבני מלואים שצויין בהערה 18. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל בגיטין שם. ועיין מ"ש להלן פ"י, שו' 17–18, ד"ה ובד מוסיף כאן.

720-21. אשת כהן שקנת עבדים, ועבדיה שקנו עבדים וכו'. וכ"ה ("ועבדיה") גם בד ובכי"ע. וכן בתו"כ אמור ריש פרש' ה' (לפי כי"ר, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' ת"ל, ובדפוסים נשמט): מנ' לאשתו שקנת עבדים ועבדיה שקנו עבדים שיאכלו בתרומה וכו'. וכן הגירסא בירושלמי רפ"ז, ז' ע"ד-ח' ע"א, וכן גרס הר"ח בבבלי ס"ו א', לפי הרשב"א בריש פירקין (ועיין בשי"ק ובמה"פ רפ"ז), וכ"ה בר"מ פ"ז הי"ח: ועבדי אשתו שקנו עבדים. אבל גירסת רש"י בבבלי היא: ומנין לאשה שקנתה עבדים, ועבדיו שקנו עבדים וכו'. וכ"ה בש"ס כ"י מינכן. ובערוך לנר ריש פירקין, וכן בגליוני הש"ס לר"י ענגיל, העירו על שיטת בעל החינוך מצוה ר"פ שפסק שעבד של עבד שקנה עבד אין העבד השלישי אוכל, עיי"ש, ובקרן אורה ס"ו א', אף הוא נטה לסבור כן מדעתו, וכתב על גירסת הר"ח: ואפשר לומר דלא איתרבו אלא עבדי אשתו שקנו עבדים, משום דעבדיה ג"כ קצת קניינו הם, אפי' עבדי מלוג, אבל עבדי עבדים שקנו עבדים לא איתרבו. וכן משמע קצת מלשון הר"מ ז"ל בפ"ו (צ"ל: בפ"ז, והיינו הר"מ הנ"ל). וכתבו רש"י ותוספות (?) ז"ל דעבדים שקנו עבדים מיירי שנתנו לו מנה ע"מ שאין לרבו רשות בו וכו'. ועיין בירושלמי רפ"ז, וברמב"ן וברשב"א, ובמאירי שם, ומ"ש בחוסן ישועות ובקרן אורה הנ"ל בפירוש הירושלמי.

821-22. עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה וכו'. לעיל תרומות פ"י ה"ח, להלן גיטין פ"א ה"ה, פ"ב הי"ב, בבלי שם י"ב ב', י"ג רע"א, ופסקה הר"מ ברפ"ו מה' תרומות. ועיין בתוספות גיטין י"ב סע"ב, ד"ה שביק, ובר"ן קידושין פ"ב סי' תרכ"ט, 22 ועיין באור שמח פ"ב מה' ייבום הי"ב שכיוון מדעתו לדעת הר"ן. סד"ה לא עבד בה מאמר. 23 וציין לו הגרע"א בגליון הש"ס במקומו. ועיין מ"ש לעיל תרומות ה"א, עמ' 469, וכן מפורש בס' החינוך מצוה ר"פ: אוכל בתרומה דקניין כספו הוא (כלומר, אעפ"י שברח).

922. לא יצא הרוצח מחוץ לגבול וכו'. לעיל תרומות וגיטין פ"ב הנ"ל. ובבא זו הובאה כאן אגב הרישא שנשנו יחד בגיטין פ"ב הנ"ל, ושם היא נסמכה למשנתנו שם, שאין חוששין למיתה, ועבד כהן שברח וכו' אין חוששין למיתת הבעלים, אף אם אין להם יורשים אלא בן בתו ישראל וכו', וכן לא יצא הרוצח וכו' בחזקת שכהן גדול קיים. ועיין מ"ש לעיל תרומות הנ"ל.