תוספתא כפשוטה על יבמות ט:ה
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 9:5
Open in the reader →136-37. כהנת שמת עוברה בתוך מעיה, הרי זו אוכלת בתרומה. נראה שהלכה זו אינה עניין לברייתות שלעיל, ונשנית דרך אגב שאמרנו לעיל: נתחתך העובר בתוך מעיה וכו'. וכאן הכוונה לכל כהנת, ואפילו לבת כהן שנישאת לכהן ויש לה בנים מכהן, ועיקר החידוש שאוכלת בתרומה, אעפ"י שמת בתוך מעיה, כמשנת חולין פ"ד מ"ג (ומקבילות), והאשה אינה טמאה בין לר' ישמעאל הסובר שעובר אינו מטמא עד שיצא לאוויר העולם, ובין לר"ע מפני שטומאת בית הסתרים אינה מטמאה, עיין בבלי חולין ע"ב א'.
237-38. האשה שמקשה לילד, מחתכין העובר במעיה, ואפי' בשבת, ומוציאין אותו איברים איברים וכו'. משנת אהלות ספ"ז, אלא שהתוספתא הוסיפה כאן "ואפילו בשבת", ואין דינו כחצר כבד שבמשנת יומא פ"ח, מ"ו, משום שניתוה זה אעפ"י שלעתים קרובות לא היה מועיל כלל, והיה ממית את האשה, מ"מ ידעו חכמינו ז"ל שהאשה לפעמים ניצלת על ידו, והתירוהו אפילו בשבת, ולפנינו כאן הניתוח של embryotomia. 49 ועיין בפירושו של J. H. Waszink לספרו של טירטוליאנוס de anima, עמ' 327–328.
339. יצא ראשו אפי' ביום השיני אין נוגעין בו וכו'. במשנת אהלות הנ"ל: יצא רובו אין נוגעין בו וכו'. וכ"ה הגירסא במשנה שם בכל הנוסחאות, וכן מעתיק בירושלמי שבת ספי"ד, י"ד ע"ד, וע"ז פ"ב ה"ב, מ' סע"ד. אבל בירושלמי סנהדרין ספ"ח, כ"ו ע"ג: יצא ראשו ורובו. ובבבלי שם ע"ב ב': יצא ראשו וכו'. ולמעשה אין הבדל, ואם יצא מסורס אינו כילוד אלא אם יצא רובו, ואם יצא כדרכו הרי הוא כילוד אפילו אם יצא רוב ראשו, כמשנת נדה פ"ג מ"ה. ובכל המקורות הנ"ל לא נזכר "אפי' ביום השיני". ואפשר לפרש כאן שאין נוגעין בו אפילו ביום השני ליציאתו, כמו שפירשו המפרשים, עיין בבלי כאן ע"א ב', 50 ועיין מ"ש Julius Preuss בספרו הגדול ביבליש-תלמודישע מדיצין, עמ' 489, ונעלם ממנו הבבלי הנ"ל. אבל המחוור הוא כפירוש של הרב ר' רפאל גארדאן בספרו נחל עדן, ל' ע"א, שהכוונה כאן "אפילו ביום חול", וכמו שאמרו בברייתא שבבבלי פסחים נ"ח ב': חל להיות בשבת כחל להיות בשני בשבת. וכן לעיל מעשרות פ"ב סה"א, עמ' 231: הגיעו למקום שביתה אפי' ביום השני וכו', וכ"ה בירושלמי שם פ"ב ה"ג, מ"ט ע"ד. וכן בירושלמי ר"ה פ"א ה"א, נ"ו ע"ג: הרי עלי להביאה בשני בשבת.
4שאין דוחין נפש מפני נפש. וכ"ה במשנת אהלות ספ"ז הנ"ל, ובירושלמי ובבבלי הנ"ל. ועיין מ"ש בסדרי טהרות, אהלות קי"ז ע"ב, תוד"ה יצא, שם, קכ"ג ע"א, תוד"ה מהתכין, והביא שם גם את דברי האחרונים שדנים בדברי הירושלמי והבבלי.