תוספתא כפשוטה על יומא א:טו
תוספתא כפשוטה על יומא · Tosefta Kifshutah on Yoma 1:15
Open in the reader →179. מהו אומ' על פני כל המזרח עד שבחברון. כ"ה ("עד שבחברון") בד ובכי"ע. וכ"ה במשנה רפ"ג. ובכי"ל כאן: עד שהוא בחברון. וכ"ה במשנת תמיד פ"ג מ"ב, ובנוסחאות מטיפוס א"י כאן, ובירושלמי סה"א. ובמשנתנו כאן ותמיד הנ"ל: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר ברקאי. מתתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שבחברון ? והוא אומר, הן. ומתוך סוגיית הבבלי כ"ח ב' מוכח ש"האיר פני כל המזרח" אמר אחד ו"עד שבחברון" אמר אחר. וכן פירשו כל הראשונים בסוגיין. אבל רש"י ותוספות במנחות ק' א', המיוחס לר"ג, המיוחס להראב"ד, ומאירי תמיד פ"ג מ"ב פירשו שהוא מאמר אחד, והיינו שהשואל שאל את הצופה שהיה למעלה: האיר כל המזרח עד שבחברון ? והצופה אמר: הן. וכבר תמה על פירוש זה המפרש בתמיד שם מסוגיית הבבלי הנ"ל. אבל אף מן הברייתא שבבבלי כ"ח רע"ב מוכח כפירוש הראשונים הנ"ל, עיין בהגהות הרש"ש שם. ואשר לסוגיית הבבלי, היתה לפניהם גירסא אחרת שם, והיא גירסת גליון כי"מ, ר"ח וריטב"א בשם רש"י, והיינו: ואב"א הך דקאי אארעא א"ל (כלומר, להך דקאי אאיגרא) האיר כל פני המזרח עד שבחברון. וא"ל הן. אלא שהראשונים ביומא, וכן המיוחס לר"ג במנחות ק' א' פירשו אחרת. וכן הפירוש בתוספתא כאן: [אמר להם הממונה]. מהו אומ', על פני כל המזרח עד שבחברון ? כלומר וכי האיר על פני כל המזרח עד שהתפשט האור והוא כבר בחברון שהיא בדרום מערבה של ירושלים? והברייתא היא בשיטת ר' מתתיא בן שמואל הממונה על הפייסות (שקלים רפ"ה), והוא חולק על הת"ק, וכפירוש המפרש בתמיד פ"ג מ"ב. ואמרו בירושלמי כאן סה"א שמזכיר "בחברון" כדי להזכיר זכות אבות. ועיין בתוספות ישנים ובריטב"א כאן ומה שהאריך בס' עבודת ישראל, ס"א ע"א. ועיין להלן ד"ה ובקטע.
279-80. פעמים שתימור חמה עולה כדרכו. תימור לבנה פוצה על פני כל המזרח. בבבלי כ"ח ב': ומי מחלף והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן. תניא דבי שמואל (כ"ה בכי"י, וכן נכון, עיין אהצו"י ר"ה, עמ' 64 ואילך) יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן. ובירושלמי פ"ג רה"ב, מ' ע"ב: מאור הלבנה מתמר ועולה, מאור החמה פוסה על פני כל המזרח. עד כדון דהוה סופיה דירחא, הוה רישיה? ונשאר בקושיא. ומתברר שכן היו אומרים בכל יום, ולאו דווקא ביוה"כ, ופירוש הפ"מ דחוק מאד, ורצה לתרץ את דברי רש"י ותוספות במנחות ק' א'. ובקטע מפיוט ליוה"כ שבגניזה (עלבוגען שטודיען וכו', עמ' 172 ואילך): נצר הממונה לשעה, בעיתים שואל לידעה, זמן שחיטה הגיעה, שלא להוסיף ולגרועה, נהרו פני מזבח (צ"ל: מזרח) מחברון עת היזרח, שלא להטעיתם יריח, להקריב קרבן ריח.
380-81. אבא יוסי בן חנן או' ברק בורקי. בבבלי כ"ח רע"ב: תניא ר' ישמעאל אומר ברק ברקאי. ובירושלמי רפ"ג: מהו בורקי, ברקת. תמן אמרין ברק בורקה, אנהר מנהרא. ודירינבורג (מסכת כיפורים, עמ' 14, הערה 3) משער שבורקי (=בורקיי, בורקאי) הוא שם כוכב, והפירוש הוא שהבורקי כבר זרח. ובפיוט יוסי בן יוסי (סדר רב סעדיה, עמ' ע"ר): שח למו, הביטו אם עלה השחר, אם הפיץ אור קדים עלי ארץ, ספרו לו כי ברק נוגה . וכן בסדר אתה כוננת שלו (קובץ מעשי ידי גאונים קדמונים, עמ' 113): אם ברק נוגה יפן לשחיטה. וכן בקטעים מן הגניזה (עלבוגען, שטודיען וכו', עמ' 175): סיפרו לו כי נוגה ברק. ועיין מ"ש ברת בהקדם של מרקון ש"ג, עמ' 2 (גרמנית), ומ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 188. וכנראה שאף הוא פירש שסתם משנתנו חולקת על מתתיא בן שמואל, ואין צורך לחכות עד שיאור פני כל המזרח, כפירוש המפרש בתמיד פ"ג מ"ב. ועיין בס' עבודת ישראל, ס"א ע"א.