תוספתא כפשוטה על יומא א:כב

1101. שוב מעשה בר' אלעזר בן חרסו שעשתה לו אמו וכו'. כה"ג זה לא נזכר אצל יוסף הכהן, אלא במקורות התלמוד גרידא (עיין בבלי ט' א'). והואיל והשם חרסו (חרסום, חרסוס) הוא כנראה כינוי בלבד אין לדעת למי כיוונו.

2101-102. שעשתה לו אמו כתנת משתי רבוא וכו'. ופירש"י: משתי ריבוא מנה. ובמאירי פירש שהמשאוי (שהמטווה?) הנעבד לסחורה נמכר בשתים ריבוא וכו'. 107 בפי' רבינו בחיי על התורה פרש' אחרי ד"ו ש"ד, קמ"ז ע"ב: ואמרו כי משקל הבגדים היו י"ח מנה, תהו לשון והניחם (כלומר, אותיות "י"ח מנה," עיין ברמזי בעל הטורים במקומו). והוא פירוש קשה, כפי שמוכח מלשון המשנה: אילו נוטל מן ההקדש וכו', וכי במשקל תליא מילתא? ואף לפי פשוטו אין קושי, שהרי אמרו במשנתנו הנ"ל שבשחר אין נותנין לו משל ציבור יותר משמנה עשר מנה, וכאן עשה משל עשרים מנה.

3102. והיה עומד ומקריב על גבי המזבח והורידוהו אחיו הכהנים וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל: ועלה והקריב על גבי המזבח וכו'. ובעבודה של שחר של יוה"כ עסיקינן, וכמ"ש לעיל. אבל בבבלי הנ"ל: שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא ולא הניחהו אחיו הכהנים ללובשה וכו'. ובר"ח ל"ה ב', וכן במאירי שם ד"ה אעפ"י, גרסו: ולא הניחהו אהיו הכהנים לעבוד בה. והכוונה לעבודת יוה"כ של שחרית, ומסרה לציבור לפני שעבד בה, שהרי אינה ראוייה כבר ליוה"כ אחר, שטעונה גניזה, ובוודאי מסר מקודם יפה יפה, ולפיכך לא הזכירו אף בבבלי שהיתה כאן עבודת יחיד ושמסרה אח"כ לציבור.