תוספתא כפשוטה על יומא א:כג

1103-104. האשה שעשתה כתנת לבנה כשירה, ובלבד שתמסרנה וכו'. ירושלמי שקלים פ"ד ה"א, מ"ז ע"ד, שם ה"ה, מ"ח ע"א, תענית פ"ד ה"ו, ס"ח ע"ב, מגילה פ"א ה"ו, ע' ע"ג. ואמרו עלה בירושלמי שם: א"ר אחא דר' יוסה היא, דר' יוסה אמר (במשנת שקלים שם רפ"ד) אף הרוצה מתנדב שומר חנם. ר' יוסי בשם ר' אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן, אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. ועיי"ש שהוכיחו מתוספתא תענית פ"ג, שו' 27 ואילך, שאף במכשירי קרבן פליגי רבנן, וחוששים שמא לא ימסור יפה יפה לציבור. והפירוש הנכון בירושלמי שם הוא אצל ר' משולם בשקלים, עמ' 39, ובפי' הרש"ס שם, כ"ט ע"ב, עיין מ"ש להלן תענית הנ"ל. ועיין לעיל שקלים פ"ב ה"ז, שו' 35–36, ומש"ש ד"ה נתנדבו מעצמן.

2104-105. אחד בגדי כהן גדול ואחד בגדי כהן הדיוט באין מתרומת הלשכה. בתו"כ אחרי פ"א ה"י, פ' ע"ג: קודש ילבש וכו', ת"ל בגדי קודש, בניין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש. ועיין בתוספות ישנים כאן ל"ה ב' ד"ה ובלבד. וכן פסק הר"מ בפ"ח מה' כלי המקדש ה"ז: כל בגדי הכהנים אינם באים אלא משל ציבור. ובתוספתא כאן מפורש שבאין מתרומת הלשכה, וכן פסק הר"מ כלשונה בפ"ד מה' שקלים סה"ב. ועיין לעיל שקלים פ"ב ה"ז שו' 35–36, ד"ה נתנדבו, ומ"ש שם ה"ו, שו' 28–29, ד"ה מזבח הזהב.