תוספתא כפשוטה על יומא ב:א

11-2. כיצד הוא מתודה אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות וכו'. וכ"ה ("אנא השם" בשתיהם) בד. וכן היתה הגירסא בתוספתא לפני בעל האו"ז ח"ב סי' רפ"ג, ס"ד ע"ד, וברא"ש כאן פ"ח סי' י"ט. וכ"ה בה"ג ד"ו ל' ע"ד, ד"ב, עמ' 154. והברייתא שם היא מן התו"כ (עיין להלן), או מן התוספתא כאן (ולא מן הבבלי ל"ו ב'). וכ"ה בשלשת הוידויים במשנתנו (פ"ג מ"ח, פ"ד מ"ב, פ"ו מ"ב) ברוב רובן של נוסחאות המשנה, 1 לרבות המשנה שבירושלמי, קויפמן, פרמה, משניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן ועוד. וכ"ה בתו"כ בשלשת הוידויים 2 אחרי מות פרשה ב' ה"ד, פ' ע"ד; שם ספ"ב, פ"א ע"א (בכי"י); שם פ"ד ה"ו, פ"ב ע"א. ברוב הנוסחאות, 3 לדבות מדרש הגדול, פסיקתא זוטרתי, ילקוט, הראב"ן, הראבי"ה ועוד, עיין להלן, הערה 10. וכ"ה ברוב סדרי העבודה לפייטנים שאינם בני א"י (עיין להלן), ואצל הראשונים בני ספרד. 4 בר"מ פ"ב מה' עבודת יוה"כ ה"ו, שם פ"ד ה"א, רבינו בחיי בכד הקמח, אות כפורים, עקידה אחרי שער ס"ג בד"י, ועוד. אבל בכי"ע ובכי"ל כאן: אנא השם עויתי וכו', אנא בשם כפר וכו'. וכן כתב בראבי"ח ח"ב סי' תק"ל, עמ' 195: "ובתורת כהנים ובסדר המשנה כתיב אנא השם, ובספר אחר נמצא הראשון אנא השם, והשני אנא בשם, 5 הכוונה כנראה, לספר אחר של המשנה שבתלמוד, עיין ראב"ן ד' פראג, ע"ה סע"א שכתב: "ומצאתי בספר אחר הראשון אנא השם, והשני אנא בשם, אבל בת"כ ובסדר המשנה מצאתי שניהם אנא השם". וגירסת ספר אחר היא במשניות הוצ' לו בכל הוידויים, ובמקצת דפוסים בפ"ו מ"ב, בסדר הוידוי על השעיר, עיין דק"ס, עמ' 183, הע' פ' (אבל מה שהביא בשם העקידה אינו כן, ובד' קושטא וויניציאה הגירסא היא בכל שלשת הוידויים "אנא ה' כפר נא"). ועיין בתיו"ט פ"ו מ"ב ומה שהאריך בס' עבודת ישראל, ק"ג ע"ב ואילך. וכן תניא בפרק שני דיומא בתוספתא, כיצד מתודה אומר אנא השם עויתי וכו', אנא בשם כפר נא. 6 וכ"ה מלה במלה במרדכי כ"י ששון, לפי אהל דוד ח"א, 190 ע"א. ובמרדכי שבדפוסים נשמטה שורה. וגירסאות הראבי"ה בתוספתא מתאימות ברובן המכריע לגירסת כי"ע, לרבות השיבושים הברורים שבו. ובירושלמי (פ"ג ה"ז, מ' ע"ד) גרסינן תני כיצד מתודה אומר אנא השם 7 שתי מלים אילו ליתא בירושלמי שלפנינו, ואינן גם בר"ח, עיין להלן. עויתי וכו'. אמר ר' חגי בראשונה אומר אנא השם ובשניה אומר אנא בשם וכו', ובסדר רבינו שלמה הבבלי יסד שניהם אנא השם, 8 וכ"ה בסדר העבודה לרב סעדיה בסדורו, נספחות, עמ' תי"ב, בסדור רב עמרם ועוד. עיין בהערות ר"א אפטוביצר, עמ' 196, הע' 3–4. אבל בסדר אתה כוננת 9 כלומר, אתה כוננת עולם ברב חסד ליוסי בן יוסי. וכ"ה בס' העבודה שלו אזכיר גבורות, עיין בסדור רב סעדיה, עמ' רע"ב, רע"ג, רע"ד. וכ"ה בכמה פיוטים, עיין בהערות לראבי"ה הנ"ל, הע' 5–6. יש בראשונה אנא השם ובשניה אנא בשם". ועיין אהצו"י, עמ' 44. וברבינו ירוחם ס' אדם, נתיב ז' ח"ג: ובתוספתא אנא השם עויתי אנא בשם כפר נא, וכן בת"כ 10 כבר ראינו לעיל, הע' 3, שברוב נוסחאות של התו"כ הגירסא בשניהם: אנא ה', וכן היה לפני הראב"ן, הראבי"ה (עיין לעיל הע' 5) ועוד. ובתו"כ כי"ר שהוציא לאור הר"א פינקלשטין, עמ' שמ"א, הגירסא בדברי חכמים שלהלן: אנא בשם כפר נא וכו', וכ"ה שם, עמ' שמ"ב בוידוי השני על הפר. אבל בדברי ר"מ כאן, וכן בוידוי על השעיר, ריש עמ' שמ"ט, גורס: אנא השם כפר נא. וכן במקצת ספרים. ומכיוון שרבינו ירוחם רגיל להעתיק מן הרא"ש צ"ע אם גם ברא"ש הנ"ל צ"ל: ותניא בפרק שני בתוספתא אנא ה' עויתי וכו' אנא בה' כפר נא וכו', עיי"ש. ועיין גם בטור או"ח סי' תרכ"א ובגירסת הב"ח ובב"י שם. ועיין בלשון רב האיי שברי"ץ גיאת, ח"א, עמ' ס"ב, ומנהיג ס"א ע"א, אוה"ג, עמ' 18 ובהערה י"ג שם. ובהשגות ר' מבשר על רב סעדיה (הוצ' ר"מ צוקר, עמ' 121, בשם רב סעדיה): כי אמרו כאיזה צד הי' מתודה אנא השם עויתי פשעתי וכו', 11 ואפשר שר' מבשר העתיק מבה"ג הנ"ל (בפנים בריש פרקין) ולא מן התוספתא והתו"כ. וקיצר את הסיפא, עיי"ש. והברייתא שלפנינו בשינויים היא גם בתו"כ אחרי פרש' ב' ה"ד, פ' ע"ד הנ"ל, כגי' התוספתא בערך. ובבבלי ל"ו ב': ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי וכו', ולא נזכר שם לא בדברי ר"מ ולא בדברי החכמים לא "אנא השם" ולא "אנא בשם". ובירושלמי פ"ג ה"ז, מ' ע"ד, בכי"ל: אמר ר' חגיי בראשונה הוא או' אנא השם ובשנייה הוא או' אנא בשם ואומר והתודה וכו', ובגליון נוסף ככ"י אחר (לא של הסופר): תני כיצד מתוודה עויתי פשעתי חטאתי, ואומר נושא עון ופשע וחטאה. והמגיה השלים את החיסרון שלא במקומו, וצ"ל: תני כיצד מתוודה עויתי פשעתי חטאתי, ואומר נושא עון ופשע וחטאה, אמר ר' חגיי בראשונה הוא או' אנא השם ובשנייה הוא אומר אנא בשם, ואומר והתודה וכו'. וכסדר הזה העתיק בר"ח ל"ו ב' ובראביה ח"ב סי' תק"ל, עמ' 195 הנ"ל, ומאמר ר' חגיי הוא מאמר המוסגר. וע"פ גירסא זו נבין את דברי הר"ח שם שכתב: ועוד יש לומר כיון שאין בתוספתא (כלומר, בברייתא הנ"ל שבירושלמי ושבבבלי) אלא עויתי פשעתי, בלא הזכרת אנא השם בתחילה כלל, בא ר' חגי לומר בראשונה ובשניה מזכיר בשניהן אנא השם, והרואה טעה (כלומר, חשב שיש הבדל בין הראשונה והשניה). ועיין אהצו"י, עמ' 35 ואילך. ברם כבר ראינו לעיל שהפייטנים הקדומים שבא"י פירשו את דברי ר' חגיי כפשוטן, ואמרו: אנא בשם 12 וכן הכריע בראבי"ה הנ"ל בפנים, וכן אנו נוהגים. כפר נא וכו', וכמו שפירש בתיו"ט פ"ו מ"ב, שבראשונה שמתוודה צריך לומר בהי"א הקריאה שקורא להשי"ת בשמו ומתודה לפניו, ובשניה שמבקש הכפרה אומר בשם, שר"ל שבשם הזה יכפר. ועיין בס' חמדת הימים ח"ד פ"ז. ולעצם העניין כבר שערתי (תרביץ שכ"ז, תשי"ח, עמ' 184) שדברי ר' חגיי יסודם במסורת קדומה, והנוהג הראשון היה לומר "אנא בשם כפר נא", ומכיוון שהיה אומר כן בשם המפורש היה נראה כנשבע בשם ה', וכמעשה חוני המעגל, וכאילו בא בזרוע על כביכול, בשם המפורש, ובטלו נוסח זה של כה"ג, כשם שכעס שמעון בן שטח על חוני המעגל. ואמרו עלה בירושלמי (תענית פ"ג הי"ב, ס"ז ע"א): הקב"ה מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק, ואין הקב"ה מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חבירו, כלומר, אם אנו נבוא בשבועות, הרי שני צדיקים יכולים להשבע שבועות מנוגדות, ונמצא מביא את הרבים לידי חילול השם, עיי"ש בירושלמי. ובדורות האחרונים שנתבטל חשש זה, אפילו מפני ע"ה, הזכירו את הנוהג הקדום. ובתרגום המיוחס ליונתן ויקרא ט"ז כ"א: ויסמוך אהרן וכו' ויודי עלוי ית עויית בני ישראל וית כל מרודיהון לכל חטאיהון, ויתן יתהון בשבועה אמירה ומפרשא בשמא רבא ויקירא 13 והובא בריקנטי באחרי מות שם במקומו ד"ה וסמך אהרן. על ריש צפירא. וכנראה שפירש כן את משנתנו (פ"ו מ"ב): אנא בשם 14 כלומר, כאילו נשבע בשם. ולפי שיטת הגאונים (עיין אוה"ג, עמ' 18, ובבבלי קידושין ע"א א', ובאוה"ג שם, עמ' 177) הזכיר את השם של מ"ב אותיות. ובפסיקתא רבתי ספכ"ב, קי"ד ע"ב: מפני מה ישראל מתפללים ואינן נענים מפני שאין יודעים סוד שם המפורש , ואית ליה קרייה סגייה, לכן ידע עמי שמי וכו', אשגביהו כי ידע שמי יקראני ואענהו , ועיין מ"ש להלן בפנים, שו' 16, ד"ה עשרה פעמים. ובפרקי דר"א ספ"מ: הודיעני שמך הגדול והקדוש שאקרא לך בשמך ותענני וכו', וראו העליונים שמסד הקב"ה סוד שם המפורש וכו'. וכן להבדיל בין קדושה לטומאה, האמינו אומות העולם, עיין מ"ש בתרביץ שכ"ז, עמ' 186, הע' 30. ובמעשה עשרה הרוגי מלכות (ביה"מ של יעללינעק ח"ו, עמ' 20): אם דעתכם שתחלקו עמי בעון שאזכיר את השם ואעלה לרקיע ונדע וכו'. ולהלן (שם, עמ' 21): אשריך ישראל שגלה לכם הקב"ה סוד השם שלא גלה אותו למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל את הגזירות בשם המפורש. ועיין במדרש אלה אזכרה (ביה"מ הנ"ל ח"ב), עמ' 64 ואילך, ובמדרש שה"ש הוצ' גרינהוט, ד', ע"א. כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים. ולסדר הוידוי סתם משנתנו (פ"ג מ"ח, פ"ד מ"ב, פ"ו מ"ב) הוא כר"מ, כלומר עון פשע וחטאת. 15 במשנה שבבבלי שם ס"ו א': חטאו עוו פשעו וכו', כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים וכו'. אבל אין לגירסא זו קיום, עיין דק"ס, עמ' 182, הע' ס'. וכן מוכח גם מפירוש המשניות להר"מ שם ופ"ד מ"ב. ומה שהכריע בעל דק"ס שהגירסא הנכונה בפ"ו מ"ב היא: חטאו עוו וכו', ונסמך על הברייתא של בר קפרא בירושלמי פ"ו רה"ב, מ"ג ע"ג, אין פירושו בדברי בר קפרא מוכרח, עיין מ"ש להלן פ"ג, שו' 54–55, ד"ה ברם. אבל הר"מ בפ"ד סמ"ב כתב: ולפיכך (כלומר, לפי ההלכה, שאינה כר' מאיר וסתם משנתנו) יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד ולציבור חטאנו עוינו פשענו. ולכאורה כיוון הר"מ להוציא מברייתא של בר קפרא הנ"ל המחלק בין יחיד לציבור, וכפירוש השני שבק"ע שם, עיין בעיטור בכורים להלן פ"ג ה"ח ד"ה וכך. ופסק רב סעדיה 16 לפי רי"ץ גיאת ח"א, עמ' ס"ג, מנהיג, ס"א ע"א, ועוד. והרי"ץ גיאת 17 לעיל, הע' 16. אבל בסדר העבודה שלו (עיין לעיל פ"א, הע' 84). רל"א ע"ב ואילך, סידר רבינו לפי שיטת החכמים. ועיין מ"ש להלן בפנים גם בשם סדור רב סעדיה. ושמא תיקנו המעתיקים ע"פ רוב הפוסקים. כר"מ. ובהשגות ר' מבשר הלוי, עמ' 121 הנ"ל, מעיד שכן אמר רב סעדיה [בפירושו] בפרשת אחרי מות, והסיק: "ויחזק זה מה שאמר מרע"ה נושא עון ופשע וחטאה", והוא כמו שאמרו בבבלי ל"ו ב': אנא כר"מ סבירא לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה. ועיין בהערת ר"מ צוקר שם, הע' 306, שכן נמצא בקטע מן הגניזה של סדר עבודה ליו"ה: וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי וכו'. אבל בסדר העבודה לרב סעדיה (בנספחות לסדור רב סעדיה, עמ' תי"ב): אנא השם חטאתי עויתי פשעתי וכו', כחכמים להלן. וכן מעיד ר' מבשר הנ"ל שם: ובספר תשובתו לאבן סאקויה אמר שסדר הוידוי עויתי פשעתי חטאתי הוא דברי ר' מאיר, אבל שאר חכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי. וכן פסקו בה"ג הנ"ל (בריש פירקין) ועוד גאונים וראשונים, 18 בברכות העמידה של יוה"כ בסידורים שלנו: מחול לעונותינו ביום הכיפורים הזה, מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך. אבל בסידורים כי"י ובסידורי ספרד חסרה המלה "וחטאתינו", עיין בסידורו של בער, עמ' 412. ואינה גם בסידורי תימן ובסידור רב סעדיה, סוף עמ' ר"ס. עיין אוה"ג, עמ' 19 ואילך. וכן בתו"כ הנ"ל סודרו הוידויים: חטאתי עויתי פשעתי, 19 וכן מעיד בראבי"ה ח"ב סי' תק"ל, עמ' 195: ובתורת כהנים (אחרי מות ספ"ב, פ"א ע"א) תניא בהדיא כרבנן חטאתי עויתי פשעתי (וכ"ה להלן שם פ"ד ה"ו, פ"ב ע"א). כרבנן. וכ"ה בפיוטי א"י לרבות של יוסי בן יוסי. 20 סידור רב סעדיה, עמ' רע"ב ואילך. ועיין עלבוגען שטודיען וכו', עמ' 106, 107, 110, 169. אבל עיי"ש, עמ' 160, שו' 16, ועמ' 161, שו' 9, ומנהיג ד"ב, עמ' ס"א, סי' ס"ב, בשם מנהג צרפת ופרובינציא. וכן פסק בעיטור ה' יוה"כ, הוצ' דמא"י, קכ"ח ע"א. ועיין להלן פ"ג, שו' 55.

28-9. אלא כיצד מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ל וכן בתו"כ, בירושלמי ובבלי הנ"ל: אלא כך היה מתודה וכו'. ובכי"ע: אלא כך הוא אומ' וכו'. וכן בהשגות ר' מבשר הנ"ל: אילו כך הי' אומר וכו'. ובה"ג ד"ב, עמ' 154, הנ"ל: אלא כך היה אומ' מתודה וכו', ויש שם עירבוביא של שתי גירסאות.

312-13. אלא מהו שמשה אמ' נושא עון ופשע וחטאה ונקה. וכ"ה בד. ובכי"ע הסרה המלה "אלא". ובכי"ל: משה אמ' וכו' (ואין שם "אלא מהו"). ויש כאן קיצור לשון, וצ"ל: אלא מהו וכו' וחטאה ונקה, אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים כאילו הם שגגות לפניו. וכ"ה בתו"כ, וכע"ז בירושלמי ובה"ג הנ"ל, ועיין הלשון בבבלי ל"ו ב'. אבל עיין באוה"ג, עמ' 20, הערה ג'.