תוספתא כפשוטה על יומא ב:ה

133-34. של בית גרמו היו פקיעין במעשה לחם הפנים וכו'. ירושלמי פ"ג ה"ט, מ"א ע"א, שקלים פ"ה ה"ב, מ"ח ע"ד, שה"ש רבה פ"ג, ה' (מי זאת עולה מן המדבר), בבלי כאן ל"ח א'. ועל הכתיב "פקיעין" עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 158 (לשו' 5). ועיין הגהות דק"ס כאן, ריש עמ' 100, ובהערה ז' שם.

234-35. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא וכו'. האומנין האלכסנדריים היו מפורסמים בעולם העתיק במומחיותם בענייני אומנות ומכונאות, ובהמצאות חדשות במקצועות הללו. ועיין גם להלן ערכין פ"ב ה"ג ואילך ובמקבילות, ובמדרש אבא גוריון פ"א, ד' ע"ב: שלח והביא אומנין מצור ומאלכסדריא ולא עשו כמותו. ולעיל שם, ב' ע"ב, בכי"פ (עיין הערה ס"ד שם): הביא חכמים מישראל 34 וכנראה, שאף האומנין שלפנינו יהודים היו. מאלכסנדריה של מצרים. ובאגדת אסתר פ"א, סוף עמ' 8: והביאו אומנין מאלכסנדריא ולא יכלו לתקנה וכו'.

336. של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נרדית מבפנים וכו'. וכ"ה במדרש שה"ש הנ"ל, ובבבלי לפי נוסחאות כי"י וראשונים, עיין דק"ס, עמ' 99, הערה ש'. ובירושלמי הנ"ל: בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מעפשת, ואילו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מעפשת. וכ"ה הנוסחא בכל הספרים אף בירושלמי שקלים, ובפירוש הרש"ס שם, מ"א ע"א, ד"ה ה"ג בכל הספרים. ובהוצאות שלנו בבבלי כאן הנ"ל: והביאו אומנין מאלכסנדריא וכו' ולא היו יודעין לרדות כמותן, שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים, הללו פיתן מתעפשת, והללו אין פיתן מתעפשת וכו'. ועיי"ש בפירש"י. והקדמונים היו להם כמה דרכים לאפיית הלחם. ויש מהם שתנוריהם היו מלאים נקבים, והיו מסיקין אותן מבפנים ומדביקין את הפת מבחוץ. ויש שהיו מסיקין את התנור מבחוץ והיו מדביקין את הפת מבפנים, ויש שהיו מסיקין את התנור מבפנים, גורפין אותו, ומדביקין את הפת מבפנים, וסותמין אותו שלא יצא חומו, ועיין זבחים צ"ה ב', צ"ו א' ומנחות צ"ד א'. ועיין לעניין תנור של מתכת שמרחו בטיט, בתוספתא כלים ב"ק פ"ד הי"ט.

437. ויש או' זו היתה מעפשת. וכן בשה"ש רבה הנ"ל: ויש אומרים שהיתה מעפשת. ולפי גירסא זו ברור שיש כאן שתי מגרעות, שאומני אלכסנדריא לא ידעו לאפות יפה כבית אבטינס, 35 אפשר שהלחם לא היה מתקפל, עיין בפיה"מ להר"מ כאן ספ"ג. ולא עוד אלא שהלחם היה מתעפש. וכן אפשר לפרש גם בירושלמי ובבבלי הנ"ל שיש כאן שני דברים, עיי"ש.

540-41. היו נוטלין בכל יום וכו'. וכ"ה בבבלי ובשה"ש רבה הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל ליתא "בכל יום", ומליצה בעלמא היא, והכוונה לכל הימים לפני שהביאו את האלכסנדריים, וכן ברש"י שבועות י' ב' ד"ה מפרישין: דאמר במסכת יומא שהיו נוטלין בכל שנה שנים עשר מנים. (הגהות הרש"ש בסוגיין).

644-45. ובדבר הזה מזכירין אותן לשבח שלא נמצאת פת נקייה וכו'. וכ"ה ("שלא") גם בירושלמי יומא ושקלים, וכ"ה בס' והזהיר ח"א, עמ' 220. אבל בשקלים הנספח לבבלי: לשבח. אמרו שלא וכו'. ובשה"ש רבה הנ"ל: לשבח. ולא עוד אלא שמעולם לא נמצאה פת נקיה וכו'. ולפי גירסא זו, הזכרה לשבח גם אדעיל קאי. וכן מוכח מגירסת כי"ע להלן ה"ח, שו' 75, עיין מש"ש ד"ה כדרך. ובבבלי כאן: מעולם לא נמצאת וכו', ולפי גירסא זו ג"כ אפשר לפרש שהשבח אדלעיל קאי, כפי שמוכח מתוספ' רי"ד ספ"ג, וכדעת האומר כשירי כל דור ודור בא למנות, עיין בירושלמי ספ"ג, ושקלים רפ"ה. אבל בשאר נוסחאות הבבלי: שמעולם לא נמצאת וכו', והשבח אלהלן קאי, עיין מאירי 36 ל"ג ע"ב מן הספר. אבל עיין להלן שם, ל"ד ע"ב ורע"ג. ודק"ס, עמ' 100, הערה ד', ומ"ש להלן, שו' 70–71, ד"ה ורבינו אליקים.

746. לקיים [מה] שנ' וכו'. עיין לעיל שקלים פ"ב, שו' 7.