תוספתא כפשוטה על יומא ג:א

11-2. בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית וכו'. בכי"ו חסר "צפונית", אבל ישנה בד, בקג"נ ובמשנתנו. ובכי"ע ובכי"ל: בא לו להקיף את המזבח ממקום (בי"ל: מקום) שמתחיל וכו', ומה שבאמצע חסר, והוא קיצור לשון משנתנו פ"ה מ"ה. ולפנינו הושלם כל לשון המשנה. ועיין בתו"כ אחרי פ"ד ה"י, פ"א ע"ד. ונתבאר בירושלמי 1 פ"ה ה"ו, מ"ב ע"ד. והפירוש הנכון הוא במרכבת המשנה פ"ד מה' עבודת יוה"כ ה"ב. ובבבלי נ"ח ב', שכן מחייב סדר הליכתו. והיינו, כשהוא בא מהזיות שעל הפרכת הוא חוזר בדרך כניסתו, ממערב למזרח, לאורך הדרום (וכר' מאיר שהיו שם שתי פרכות, והחיצונה פרופה מן הדרום), ומשם הולך להזות על מזבח הזהב. והואיל וכתיב ויצא אל המזבח, דרשו עד דנפיק מכוליה מזבח, ופירש הר"ח: "עד דנפיק אורכיה ופותיה דכוליה מזבח, הלכך כי נפיק כ"ג מקדשי הקדשים פגע תחילה בקרן מערבית דרומית, ונפיק מכוליה מזבח לארכו עד דמטי בקרן דרומית מזרחית, ונפיק תוב לפותיה וימינו למזרח (שכל פינות לא יהו אלא לימין) עד דמטי מזרחית צפונית, ומדי עליה. ואזיל לימינו למזרח עד דמטי לקרן צפונית מערבית וכו'", וכל הפניות לימין. וכן פירשו בתוספ' ישנים נ"ט א' ד"ה מר סבר. וכן כנראה פירש גם הר"מ, עיין בפ"ה מה' מעשה הקרבנות הי"ד ובפ"ד מה' עבודת יוה"כ ה"ב. ובבבלי נ"ח ב' מחלוקת ר"י הגלילי ור"ע בזה, ומשנתנו והתוספתא כאן היא כר' יוסי הגלילי. אבל רש"י פירש שר' יוסי הגלילי (התנא שלנו כאן) סובר כר' יוסי שלא היתה שם אלא פרוכת אחת והיתה פתוחה מן הצפון, וכן מפורש בבבלי עצמו בכ"י ב' ובכ"י אוקספורד ובגליון כי"מ, והיא, כנראה, הוספה של פירוש, ולא היתה לפני הר"ח ועוד. ובמאירי נ"ד ב' (מ"ט ע"ב מן הספר) הקשה על הר"מ שפסק כר"מ שהיו שתי פרכות, וכאן פסק בסדר העבודה כלפנינו, ולגירסת המאירי בגמרא הרי התנא שלנו סובר כר' יוסי שלא היתה שם אלא פרוכת אחת. ועיי"ש שהקשה עוד שתי קושיות על הר"מ שם. והציע את קושיותיו להרשב"א, והתשובות שברשב"א ח"א שפ"ח-ש"צ שנשלחו לפרפייאן (מקומו של המאירי) נשלחו לרבינו, כמו שנראה ברור מלשון המאירי הנ"ל ולשון השואל להרשב"א. אבל ברור שהר"מ הלך בשיטת הר"ח, ואין שום קושייא עליו מסוגיית הגמרא, עיין בתוספות רע"א למשנתנו למשנה הנ"ל. ועיין בשו"ת הרדב"ז, לשונות הר"מ סי' כ"ה.

22-3. מקום שמתחיל בחטאת על מזבח החיצון וכו'. כלומר, בדרומית מזרחית, כמפורש במשנת זבחים פ"ה מ"ג.

33-4. וממקום שמתחיל בעולה במזבח החיצון משם הוא גומר בחטאת במזבח הפנימי. וכע"ז גם בכי"ע, אבל בד ובקג"נ ליתא כ"ז. והנכון הוא בכי"ל: שם מתחיל בחטאת על מזבח הפנימי, כלומר במזרחית צפונית, כמשנת תמיד פ"ד מ"א. ועיין בבלי כאן ט"ו ב'.

45-6. על כולן הוא נותן ממטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו (כנגדו אלכסון) שהיה נותן ממעלה למטה. וכע"ז בכי"ע. 2 וכ"ה ("לפניו באלכסון") גם בבבלי בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 164, הע' ק'. אבל בד, בכי"ל ובקג"נ חסרות כאן המלים "כנגדו באלכסון", ויש לנו הסיפא של משנתנו פ"ה סמ"ה. ופירש בתוספות בכורים שהוא באמת כן, והסיפא שם היא אליבא דכולי עלמא, כפירוש הרשב"א בשו"ת שלו ח"א סי' שפ"ט, כדי לתרץ את דברי הר"מ, אף שהרשב"א בעצמו הודה שם לקושיית השואל (המאירי), והסיק: אע"פ שפשטה של שמועה נראית כמו שאמרת. ועיין בשו"ת הרדב"ז, לשונות הר"מ, סי' כ"ה הנ"ל. ובעל ח"ד והגר"א הגיהו כאן: ממעלה למטה חוץ מזו שהיתה לפניו כנגדו אלכסון שהיה נותן ממטה למעלה . והיא משנת ר' מאיר בשם ר' אליעזר הסובר שבמקומו היה עומד ומחטא, כמפורש בבבלי נ"ט א', ובירושלמי פ"ה ה"ו, מ"ב ע"ד (בירושלמי לא נזכר ר' מאיר. והמלה "לוכסן" חסרה שם בכי"ל, אבל הושלמה לנכון בגליון ע"י המגיה). ופירושו (ע"פ המאירי בסוגיין) הוא שבכל הקרנות שהוא אינו רחוק מהם, אינו משפיל ידו וזורק כלפי מעלה, שמא יפול דמו דרך זרועותיו ויתלכלכו בגדיו, ולפיכך מגביה את ידו וזורק ממעלה למטה, 3 ועיין בפי' הראב"ד לתו"כ אחרי, פ"א ע"ד. אבל בקרן שכנגדו באלכסון שהוא צריך למתוח את ידו לאורך אלכסון כל המזבח, ופס ידו גרידא יוצאת מחוץ למזבח, יכול הוא להשפיל אותה ולזרוק ממטה למעלה, שהרי אין כאן שום חשש שילכלך את את השרוול שלו. ברם הגהה זו מתנגדת לכל נוסחאות התוספתא, והעיקר הוא כגירסת ד, כי"ל וקג"נ. ועיין בפירש"י בסוגיין, ובריטב"א שם. ופירושו שבכל הקרנות יכול למתוח את זרועו ולהרים את פס ידו ולזרוק ממטה למעלה, אבל בזו שהיתה סמוכה לו אם ירים את ידו יזוב הדם לתוך שרוולו וילכלך את בגדיו, ולפיכך משפיל את פס ידו וזורק ממעלה למטה.

56. ר' יהודה אמ' משם ר' ליעזר במקומו וכו'. תו"כ אחרי פ"ד ה"י, פ"א ע"ד, בבלי נ"ט א'. ואמרו שם שדברי ר' אליעזר במשנתנו הנ"ל היא בשיטת ר' יהודה.

67-8. חוץ מזו שהיתה לפניו שכנגד אלכסון שהיה נותן מלמעלה למטה. המלים "שכנגד אלכסון" אינן בכי"ע, ובתו"כ ובבבלי הנ"ל, והיא כסתם משנתנו. ופירושו בגמרא שאם יתן בזו הסמוכה לו ממטה למעלה יטנף את בגדיו, שהדם יזוב לתוך בית ידו, כמו שנתפרש לעיל בדברי ר' מאיר. אבל בשאר הצדדים שנותן מרחוק נותן ממטה למעלה. ור' יהודה אינו חושש לטינוף בגדים אלא בקרן שלפניו ממש. ברם קשה מאד להגיה את הנוסח שלנו שהוא מקויים גם ע"י ד, כי"ל וקג"נ. 4 ואשר לנוסח כי"ע הרי כבר הראינו בכ"מ שהוא תכופות "מתוקן" ע"פ המקבילות, ובכגון דא אין להתחשב בו הרבה. ונראה בפירושו שלשיטת התוספתא אין ר' יהודה חושש לטינוף בגדים אפילו כשהוא עומד ע"י המזבח, משום שיכול להזהר, אבל באלכסון שמותח את כל ידו ופס ידו גרידא נכפפת מחוץ למזבח אין לו אפשרות לזרוק ממטה למעלה.