תוספתא כפשוטה על יומא ג:יג

156. כבש עושין לו מפני אלכסנדרין וכו'. במשנתנו פ"ו מ"ד: וכבש עשו לו מפני הבבליים וכו'. ובירושלמי פ"ו רה"ד, מ"ג ע"ד: אית תניי תני כבש גופו. 45 נ"ל שצ"ל: גופ', גופה=גפה, גדר. אית תניי תני כבש ממש. 46 כלומר ככבש של פרה שהיה שופע ועולה למעלה, והיו לו זיזין וכתלין מיכן ומיכן, כמפורש בירושלמי שקלים פ"ד סה"ג, מ"ה ע"א. ופשיטא שבכבש שלנו לא היה צורך בזיזין ובכתלין, אבל הכבש עצמו היה הולך ועולה ככבש של פרה. אמר ר' חייה בר יוסף אלכסנדריין היו אומרים עד מתי אתם תולין את הקלקלה בנו. ובבבלי ס"ו ב': אמר רבה בר בר חנה לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים את הבבליים היו קורין אותן על שמן. תניא ר' יהודה אומר לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו וכו'. ועיין בבלי מנחות ק' א' ובדק"ס כאן, עמ' 187, הערה ת'.

2שהיו מתלשין בשערו וכו'. לא נתברר אם הכוונה שהיו מתלשין בשערו של המשלח, או בשערו של השעיר. ומדברי רש"י ס"ו סע"א משמע שהכוונה לשערו של המשלח, וכן פירש במאירי, ועיין גם בשיח יצחק שם. אבל בפי' ר' אליקים ובפיסקי רי"ד פירשו (לפי דק"ס, עמ' 184, הערה ג') שהכוונה לשערו של שעיר, ולפיכך עשו לו כבש שלא יעברו על תלישה מבעל חי ביו"ט. ובספר היובל לכבוד מרכס (עמ' רצ"ז, הערה 52) העירותי שכפירוש זה מוכח בס' חיצוני מזמן המשנה, שנתחבר כנראה באלכסנדריא, וידע ממנהגי האלכסנדריים. ועיין תרביץ שי"א, עמ' 29 ואילך. ועיין מ"ש להלן בסמוך בשם הר"ח.

356-57. ואומ' לו טול וצא, טול וצא. וכ"ה במשנתנו הנ"ל, ופירושו, שאומרים לשעיר טול ולך 47 ואין כאן במלה "טול" אלא חיזוק הפעולה, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 62, ולעיל שבת פט"ז, שו' 16, ד"ה נוטל. עיין מ"ש לעיל בסמוך. ובבבלי ס"ו סע"ב: תנא מה שהי צפירא דין, וחובי דרא סגיאין. ובכ"י ב' שם: מאשי (=מא שי=מה שהי) צפירא זעיר, חובי דדרא סגיאין. ובר"ח שם: תנא משוך צפירה זו זעיר, וחובי דדרא סגיאין, כלומר מהר וצא, שעיר זה קטן, וחטאות הדור מרובין. ולפי פירוש הר"ח אמרו כן לשעיר, ולפ"ז הכל הולך על השעיר, שעשו לו כבש והיו מתלשין בשערו, והיו אומרים לו טול וצא וכו'. עיין מ"ש לעיל בסמוך. אבל בבבלי כי"מ שם: מה שהי לצפירא דין, דדרי חובין סגיאין, ולפ"ז פירושו שאמרו כן למשלח, מהו משהה לשעיר הזה שנושא הרבה עונות.

457. יקרי ירושלם מלוין אותו עד סוכה ראשונה. משנתנו הנ"ל.

557-58. מפני שעשר סוכות בתוך שנים עשר מילין היו דברי ר' מאיר. וכ"ה בירושלמי פ"ו ה"ד, מ"ג ע"ד, ובבבלי ס"ז א'. ובמשנתנו הנ"ל: עשר סוכות מירושלם ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל, כלומר, שנים עשר מיל. והסוכה הראשונה היתה רחוקה מיל (שהוא מרחק של אלפים אמה, כלומר, תחום שבת) מירושלים, והאחרונה היתה רחוקה שני מילין מן הצוק. נמצא שהיו יכולין ללוות אותו מירושלים לסוכה ראשונה, ומי שקנה שביתה בסוכה יכול היה ללוות אותו עד הסוכה שלאחריה. ומי שלן בסוכה האחרונה היה מלוה אותו מיל, ועמד מרחוק וראה את מעשיו, כמפורש במשנתנו הנ"ל.

658-59. ר' יהודה אומ' תשע סוכות בתוך עשרה מילין. וכ"ה בד, בכי"ע ובכי"ל, וכ"ה (תשע סכות) גם בקג"נ (אלא שהשאר מטושטש). ועיין מ"ש להלן בשם תוספות ישנים. וכן בירושלמי הנ"ל בכי"ל: תשע 48 ונמחק "תשע", ובין השורות הושלם: עשר. סוכות בתוך עשרה מיל. ולפי גירסא זו אין הכרח שר' יהודה והתנאים שלהלן חולקין על משנתנו ועל ר"מ שמירושלים ועד צוק שנים עשר מיל, אלא שהמחלוקת היא במניין הסוכות ובמקומן. ור' יהודה סובר שהסוכה הראשונה היתה רחוקה מירושלים שני מילין, ולא חששו לעשות סוכה בתוך מיל, משום שעדיין לא היה המשלח עייף, ולא היה צורך להציע לו מים ומזון (עיין במשנתנו הנ"ל), ותשע הסוכות היו בתוך עשרה מיל שמן הצוק, והסוכה האחרונה היתה רחוקה שני מילין מן הצוק. ואף ר' יהודה סובר שלראשונה באו ע"י עירוב, ור' יוסי הוא שמדגיש: וכולן ע"י עירוב (כגירסת הירושלמי והבבלי), ולא הראשונה בלבד. ברם בבבלי גורס: ר' יהודה אומר תשע סוכות ועשרה 49 וכ"ה גם לפני רבינו חננאל ובתשלום אבודרהם, עמ' 61. מילין וכו', והכוונה שלדעתו לא היו אלא עשרה מילין, ונחלקו התנאים על משנתנו ועל ר"מ גם במרחק שבין ירושלים והצוק, ועיין גם להלן בבבלי שם. והוא דוחק גדול בעיני לפרש שנחלקו התנאים במציאות המרחק. ושמא חלקו וסברו שלא הלכו אתו יקירי ירושלים כלל, והלך שני מיל מירושלים בלי לויה, שהרי הלך בישוב (עיין פ"ו מ"ה), והסוכה הראשונה היתה מחמת מים ומזון, ומשם ליוו אותו מיל עד המדבר, ולפ"ז אין הבדל בין המקומות במרחק שבין ירושלים והצוק. ובתוספות ישנים שם (על הגליון ס"ח א'): ר' יהודה אומר עשר סוכות בעשר מילין. כך כתוב בכל הספרים , ואיני יודע ליישבו, כי למה לי עשר סוכות בתוך עשרה מילין, כיון שלא מצינו שיצריך סוכה לא אצל ירושלים ולא אצל הצוק, ובתוך המילין למה יעשה סוכה, על כן נראה דגרסינן תשע סוכות, וכן מצינו בתוספתא. וכן בתוספ' הרא"ש שם: ה"ג ר' יהודה אומר תשע סוכות ועשרה מילין. והכי איתא בתוספתא. ועיין דק"ס, עמ' 187, הערה ט', שהעיר שאף בכ"י אוקספורד הגירסא היא: עשר סוכות בעשר מילין, וכ"ה בירושלמי (בהוצאות שלפנינו) ובאו"ז ה' עירובין סי' קנ"ו, וכן היה לפני רבינו אליקים, ופירש: דסוכה ראשונה היתה סמוך לירושלם. אבל בתוספות ס"ז א' ד"ה ר' יהודה: יש ספרים שיש בהן עשר סוכות, אם כן לפי זה האחרונה היתה עומדת בצוק, ושמא משום חולשא דמשלח כדי שלא יצטרך לחזור וילין שם. ועיין מ"ש להלן, שו' 60, ד"ה אמ' ר' יוסה, בשם רבינו חננאל ושאר מפרשים.

759-60. ר' יוסה או' חמש סוכות בתוך עשרה מילין היו, ומערבין מזו לזו. כלומר, כולן היו ע"י עירוב. וכן בירושלמי הנ"ל: ר' יוסי אומר חמש וכולן על ידי עירוב. ובבבלי הנ"ל: חמש סוכות ועשרה מילין היו, וכולן על ידי עירוב. ולר' יוסי היו מערבין גם מסוכה לסוכה, והיו בין כולן שמונה מיל, והסוכה האהרונה היתה רחוקה שני מילין מן הצוק, ויכולים היו לבוא ע"י עירוב לצוק עצמו. והפירוש לעצם העיניין הוא כמו שכתבנו לעיל.

860. אמ' ר' יוסה בי ר' יהודה יכולני אני לעשותן שתי סוכות. בירושלמי הנ"ל: אמר לי (כלומר, לר' יוסי) אליעזר בני יכול אני לעשותן שתים ע"י עירוב. ובבבלי הנ"ל: אמר ר' יוסי סח לי אלעזר בני, אם על ידי עירוב יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין. כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו, כמאן כר' מאיר. וברייתא זו כנראה נשנית כסיום לברייתא שלנו. ולפי מסורת הבבלי (לגירסת כל הספרים שהיו לפני תוספות ישנים ועוד, עיין מ"ש לעיל בפנים ד"ה ובתוספות ישנים) שגרסו בדברי ר' יהודה עשר סוכות ועשרה מילין, הרי לר' יהודה היתה הסוכה האחרונה בצוק עצמו (כדברי בעלי התוספות שהבאנו לעיל שם), ולדברי ר' יוסי שכל בני הסוכות עירבו, הרי יכלו בני הסוכה האחרונה להגיע עמו לצוק שהיה רחוק ממנה שני מילין. ולפי התנא האחרון שבני הסוכה מהם עירבו לצד אחד ומהם לצד שני, ולפיכך היה המרחק בין שתי הסוכות ארבעה מיל, ולסוכה ראשונה ליוו אותו ארבעה מיל ע"י עירוב, שני מיל ע"י אנשי הסוכה שעירבו לצד ירושלים, ושני מיל מצד ירושלים ע"י אנשים מן הישוב שעירבו לצד הסוכה, 50 ובשני המיל הראשונים מירושלים לא היתה סוכה כלל, וליוו אותו אנשי ירושלים שני מיל ע"י עירוב, עיין מ"ש לעיל. ואפשר שהתנאים שחולקים על ר' מאיר ומשנתנו סוברים שלא ליוו אותו כלל מירושלים, במקום הישוב, עיין מ"ש לעיל בפנים. פשו להו שני מיל מן הסוכה האחרונה לצוק, ואף הוא סובר שיכלו בני הסוכה האחרונה שעירבו לצד הצוק להגיע עמו לצוק. ובהכרח שהסיום "חוץ מאחרון שבהם וכו'" הוא כר' מאיר גרידא. וכן פירש הר"ח שם, אלא שלדעתו לא היו אלא עשרה מילין מירושלים לצוק לדעת התנאים החולקים על ר' מאיר. וממילא הדברים מתבארים גם לפי גירסתו שגרס בדברי ר' יהודה: תשע סוכות ועשרה מילין, כלומר שמונה מילין מסוכה לסוכה, מיל אחד מירושלים לסוכה ראשונה, ומיל אחד מן הסוכה לצוק, והיה יכול לבוא לצוק עצמו לדעת ר' יהודה בלי עירוב, וסיום הברייתא היא לר"מ גרידא. ועיין ברש"י ובתוספות שם ד"ה כמאן.