תוספתא כפשוטה על יומא ג:טו

165-66. שעיר המשתלח אע"פ שאין מטמא בגדים מטמא אוכלין דברי ר' מאיר וכו'. כלומר, שעיר המשתלח שעדיין לא יצא מחומת ירושלים שעדיין אינו מטמא בגדים, מ"מ מטמא אוכלין, משום שסופו לטמא טומאה חמורה, כמבואר בבבלי זבחים ק"ה א'. עיין מ"ש ע"ז להלן, שו' 69–73.

268. מאימתי מטמא בגדים מיצא חומת ירושלם דברי ר' מאיר. כסתם משנתנו פ"ו מ"ו. ובבבלי ס"ז ב' היא דעת ר' יהודה. וכ"ה בתו"כ אחרי ריש פרשה ה', פ"ב ע"ג, בשם ר' יהודה. אבל בכ"י ב' בבבלי שם: דברי ר' מאיר, כגירסת כל הנוסחאות בתוספתא כאן. ועיין להלן בסמוך, והכתיב "מיצא"=משיצא, ואין לתקן.

368-69. ר' יהודה אומ' משעה שיגיע לצוק. וכ"ה בד ובקג"נ. אבל בכי"ע ובכי"ל: ר' יוסי אומ' וכו'. וכ"ה בתו"כ ובבבלי הנ"ל. וכצ"ל לפנינו, ור' יהודה סבר כר' מאיר, כפי שמוכח מתו"כ הנ"ל, ומשנתנו היא כר' מאיר וכר' יהודה.

469. ר' שמעון או' משעת דחייתו לצוק. וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ובתו"כ הנ"ל: ר' שמעון אומר והמשלח (כ"ה בכי"ר) את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, והזורקו (וכ"ה גם בכי"ר) בבת ראש מטמא בגדים. ובבבלי הנ"ל: והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו (כלומר, ויקרא ט"ז, כ"ו), זורקו בבת ראש ומטמא בגדים. ואף בתו"כ הוי"ו שב"והזורקו" הוא וי"ו הפירוש, כלומר, הזורקו.