תוספתא כפשוטה על יומא ג:טז

169-73. פרים הנשרפין ושעירים הנשרפים אע"פ שאין מטמין בגדים מטמין אוכלין ומשקין דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' פרה ופרים הנשרפין מטמין אוכלין ומשקין, ושעיר המשתלח אין מטמא אוכלין ומשקין, מפני שהוא חי ואין חי מטמא אוכלין ומשקין. הנוסח מקוצר כאן, וצ"ל בדברי ר' מאיר: ושעירים הנשרפים [ושעיר המשתלח] אע"פ וכו', וכ"ה להלן פרה פ"ז ה"ח ובבבלי זבחים ק"ה א'. והמסדר קיצר כאן, משום שכבר נחלקו לעיל בשעיר המשתלח. ובמשנת פרה פ"ח מ"ג: השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמא בגדים, פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדים. וכבר דייק הרמב"ם בפיה"מ שם מלשון המשנה שבגדים אינם מטמאין, אבל מטמאים אוכלין ומשקין. ולפי פשוטה היא כר"מ הסובר שאף שעיר המשתלח מטמא אוכלין ומשקין. אבל אפשר להעמידה אף כחכמים, ונקטו בגדים דווקא, משום פרים, שהן מטמאין אוכלים אף לשיטתם. ובארו בבבלי זבחים ק"ה הנ"ל שר"מ סובר שעיר המשתלח מטמא אוכלין ומשקין אפילו בחיים משום שסופו לטמא טומאה חמורה, וכתנא דבי ר' ישמעאל שם, אבל החכמים סוברים "צריכים הכשר טומאה ממקום אחר". ופירש"י ועוד, שהכוונה לתנא דבי ר' ישמעאל, ואף החכמים סוברים כמותו, אלא שהם מפרשים בו שדווקא כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר טומאה ממקום אחר, אבל כל שסופו לטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ממקום אחר, ומ"מ ראוי לטומאה בעינן, אבל שעיר המשתלח שהוא חי, ואינו אוכל, אינו ראוי לטומאה. נמצא לפירש"י וסייעתו שלחכמים פרים הנשרפין מטמאין אוכלין ומשקין שנגעו בהן, אעפ"י שלא נטמאו הפרים מחמת שרץ. אבל הר"מ בפ"ג מה' אבות הטומאה ה"ג ובספ"ה מה' פרה אדומה פסק שפרים הנשרפין עצמן אין מטמאין אוכלין ומשקין. ועיי"ש בכ"מ ובשו"ת חכם צבי סי' ק"ז. וכן באמת הביא בשטמ"ק ב"ק ע"ז א' בשם ר' ישעיה דטראני שכתב בשם ר"ת פירוש אחר בזבחים הנ"ל. ומה שאמרו שם: אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר, הכוונה שפרים הנשרפין צריכין הכשר טומאה ממקום אחר, ומה שאמר תנא דבי ר' ישמעאל שכל שסופו ליטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר, הוא שסופו ליטמא טומאה חמורה מחמת עצמו, אבל פרים הנשרפים אינם מטמאים מגופם אלא ע"י עוסקיהם. ועיין גם בס' הישר לר"ת חולין סי' שס"א, ל"ו ע"ד ואילך. ושעיר המשתלח מכיון שהוא חי אינו ראוי לטומאת אוכלין כלל, 52 ועיין אהלות פט"ו מ"ט, עירובין פ"א מ"ז ובירושלמי ובבבלי שם, ואינו עניין לכאן. אפילו ע"י הכשר טומאה. ועיין בספר זבחי אפרים לזבחים שם, ומה שתמה על פירוש זה בקרן אורה שם במקומו. ובפירוש המיוחס להר"ח בזבחים שם (הוצ' הגרי"מ בן מנחם, עמ' כ"ב): אבל מטמאין אוכלין ומשקין דב' ר' מאיר כול' הא בריתא איתה בפוסל ונטמא ובסוף (צ"ל: בתוספת יומא ובפ"ז) מסכת פרה וכו', ואף מפרש זה עומד בשיטת הר"מ ור"ת שפרים צריכים הכשר טומאה ממקום אחר לשיטת החכמים. ובמאירי כאן ס"ו א' (נ"ט ע"ב): ונאמר בברייתא שמ"מ אינו מטמא אוכלין ומשקין שאין חי מטמא. וכוונתו, כנראה, לדברי החכמים כאן (או לעיל הט"ו), שכן דרכו לציין לתוספתא בדיבור "ברייתא", אבל לא היה סותם את דבריו אם כיוון לברייתא שבבבלי זבחים הנ"ל.

273. מימתי מטמין בגדים משיצאו חומת העזרה דברי ר' מאיר. כסתם משנתנו פ"ו מ"ז. ועיין במשנת זבחים ספי"ב, בתו"כ אחרי מות פרש' ה' ה"ה, פ"ב ע"ד, בבלי כאן ס"ח א', זבחים ק"ה א'.

374. ר' יהודה אומ' משישליכן לאור. וכ"ה בכי"ע ובכי"ל, ובד נשמטה המלה "משישליכן" בטעות. ומכאן שר' יהודה חולק על סתם משנתנו הנ"ל, וסובר שאין מטמאין בגדים אלא השורפן, ולא המוציאין אותן מחוץ לחומה. והר"מ בפיה"מ לזבחים ספי"ב, ובחיבורו פ"ה מה' פרה אדומה ה"ד, באר שבשריפה כ"ע לא פליגי שהשורף מטמא בגדים כמפורש בכתוב, אלא שת"ק סובר שאף הנושא אותן לבית הדשן מטמא בגדים. וכן משמע מסדר הברייתות בתו"כ הנ"ל שסתמו כסתם משנתנו, ואח"כ הזכירו דעת ר' יהודה שהמהפך בהן משנעשה אפר אינו מטמא בגדים, אבל השורף מטמא בגדים, והוא מודה גם לרישא שם. אבל לגירסת התוספתא כאן חולק ר' יהודה על סתם הספרא שם. ועיין מ"ש להלן שו' 78–79, ד"ה אבל המסדר.

4ר' שמעון אומ' משיצאת האור ברובן. משנתנו הנ"ל ומשנת זבחים ספי"ב. ולדעת ר' שמעון אינם מטמאין בגדים אלא משעה שנגמרה מצותן, עיין להלן זבחים ספי"א. 53 בתוספתא שם: ואפילו לא הצית את האש אלא ברובה הרי אילו כשרין, כלומר נגמרה מצותן. ובבבלי פסחים ע"ה ב': ישרף אע"פ שהצית את האור ברובו, כלומר, שכבר נתכשרו, מצוה להתעסק בהן עד שתגמר שריפתן. ובתו"כ חובה ספ"ה, י"ט רע"א: ישרף עד שמצית האור בגופו. ועיין במחלוקת שבירושלמי כאן פ"ב ה"א, ל"ט ע"ג, בבלי סוטה ט"ו א' ומנחות כ"ו ב'. אבל בתו"כ כי"ר (הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' פ'): אף על פי שהוא מצית את האור בגופו. וכ"ה במדרש הגדול שם, עמ' 70, ובילקוט במקומו. ובפי' הראב"ד שם: ישרף אעפ"י (כגי' הנ"ל) שהצית האש בתוכו, או ברובו וכו'. ועיין בפי' ר' אליהו מזרחי שם ד', י"ב. [תיקונים והשלמות: דבריי אינם מדוייקים, ולר׳ שמעון אפילו אוכלין ומשקין אינן מטמאין, במפורש בדבריו בתוספתא פרה שם ספ״ו, וכדברי הר״מ שהבאתי בריש העמוד שם, ועיי״ש בכ״מ ובשו״ת חכם צבי שציינתי שם.]