תוספתא כפשוטה על יומא ג:יט

185-88. ר' ליעזר או' כך סדר הקרבנות היו מקריבין. פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של שחר. ואחר כך פר ושעיר הנעשה בפנים, ואחר כך אילו ואיל העם ואחר כך שבעת כבשים תמימים וכו'. בכי"ל: כסדר קרבנותיהן 64 וצ"ל: קרבנות הן. מקריבין וכו'. ובפרשת היום באחרי מות ט"ז נזכרו הקרבנות דלהלן: בזאת יבא אהרן על הקדש, בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכו', ומאת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת (כלומר, אחד לה' ואחד לעזאזל) ואיל אחד לעולה וכו', ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד וכו', ולבש את בגדיו ועשה את עולתו ואת עולת העם (כלומר, את אילו ואת איל העם). ובמוספין שבפרשת פנחס כ"ט: והקרבתם עולה לה' פר בן בקר אחד איל אחד, כבשים בני שנה שבעה תמימים וכו', שעיר עזים חטאת, מלבד חטאת הכפורים. וכל התנאים שבמשנה ובתוספתא כאן סוברים כרבי בתו"כ (אחרי פרש' ב' ה"ב, פ' ע"ד) שהוא איל העם שבפרשת אחרי מות הוא איל של מוספין בפרשת פנחס, ולפיכך לא הזכירו במשנתנו כאן ובתוספתא אלא איל אחד, כמו שפירשו בבבלי ע' ב'. ועיין בירושלמי פ"ז ה"ב, מ"ד ע"ב. ובמשנתנו פ"ז מ"ג: ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה. דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד בין הערבים. 65 כ"ה גירסת הבבלי במשנתנו, וכ"ה בכי"מ, בכ"י ב' ובמשנה כ"י פרמה ועוד, וכן מוכרח מסוגיית הבבלי, עיין בתוספות ע' א' ד"ה ושעיר ובתוספ' ישנים שעל הגליון ע' ב' ד"ה ה"ג. ופירש בהגהות הרש"ש שדברי ר' עקיבא הוא מאמר המוסגר, והסיפא היא כר' אליעזר, ופירוש המשנה הוא: ויצא ועשה את אילו וכו' ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד בין הערבים. ועיין בתו"י שעל הגליון ע' ב' ד"ה יצא ומ"ש בשם הר"ח שם 66 אבל פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים. ונתקשו לשיטה זו למה נקט את פר העולה לפני שבעה כבשים שלא כסדר הכתובים, עיי"ש. ומ"ש פיניליס בדרכה של תורה, עמ' 36 ואילך. אבל גירסת הירושלמי במשנתנו היא: ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין 67 כגירסת המשנה שבירושלמי, כי"ל, הוצ' לו, קויפמן, סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן ועוד. עם תמיד של בין הערבים. ולפיכך לא נסתפקו שם בדברי ר"ע, ואף אי אפשר היה לפרש שדברי ר"ע הם מאמר המוסגר. והסיפא מדברי ר"א, או מדברי הכל, שהרי התחילו ב"ועשה" (בלשון הכתוב), וסיימו ב"היו קריבין", והוא לשון מגומגם. ולפיכך אמר שם ר' יוחנן (רה"ב, מ"ד ע"ב): זו דברי ר' אליעזר ור' עקיבה, אבל דברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערבים. ובהגהות הגר"א ע' א' העיר שהן דברי חכמים שבירושלמי, הן הדברים שבתנא דבי שמואל בשיטת ר' אליעזר שבבבלי ע' א'. ועל פיהם פייטו פייטני א"י הקדמונים, עיין בפיוט אזכיר גבורות ליוסי בן יוסי, בס' רב סעדיה סוף עמ' רע"ד: אתה כוננת וכו', שם, עמ' ר"פ; ר' נחמיה בן שלמה בן הימן הנשיא, בידיעות המכון לחקר השירה העברית ח"ד, עמ' רל"ה ועוד. וכבר נתקשו בהם מפרשי סדר העבודה. ולפי התוספתא שלנו חולק ר' אליעזר את המוספין, ומקריב עם תמיד של שחר את פר העולה ושעיר הנעשה בחוץ, 68 ודורש את הפסוק "מלבד חטאת הכפורים" לדרשא אחרינא, עיין בבלי ע' ב' ובתוספ' ישנים שם ד"ה שנאמר ושעיר. ועיין בתוספות שם סד"ה ואח"כ (הראשון). ואח"כ עושה עבודת היום, ואח"כ אילו ואיל העם ושבעת הכבשים. ועיין תו"כ אחרי פ"ו ה"ה, פ"ב, ע"ב, ומ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 381 ואילך. ור' אליעזר למד מן הכתוב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד (פנחס כ"ח, כ"ג) שצריך להסמיך את המוספין לעולת התמיד, ומשום חשש חולשת כה"ג בעבודת פנים דחו את שבעת הכבשים לאחרי עבודת פנים, עיין בבלי ע' ב', ולהלן בסמוך.

288-91. ר' עקיבא או' פר העולה ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר שנ' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, ואחר כך פר ושעיר הנעשה בפנים, ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ שנ' מלבד חטאת הכפורים וכו'. והיא הברייתא של ר' עקיבא דתוספתא שהביא הבבלי ע' א' ואילך, עיין בר"ח ע' סע"א. ולר"ע מסמיכים את המוספים לתמיד של שחר חוץ משעיר הנעשה בחוץ שכתוב בו "מלבד", וחוץ מאיל העם שעושה אותו יחד עם אילו כמפורש בכתוב. ועיין ברש"י ע' ב' ד"ה ואח"כ ובתוספות שם ובבעל המאור בסוגיין. ברם הר"מ בפ"ב מה' עבודת יוה"כ ה"ב ובפ"ד ה"א שם פסק כר"ע כאן, והוצאת כף ומחתה היא אחר תמיד של בין הערבים, כסדר משנתנו. והקשו עליו מן הבבבלי ל"ב א', והיא ברייתא בתו"כ אחרי פ"ו ה"ה, פ"ב ע"א, שמפורש שם שמפסיק בין אילו ואיל העם ובין תמיד של בין הערבים בהוצאת כף ומחתה. ועיין ברמב"ן ע' ב' מה שיישב בה, והביא את הירושלמי כאן פ"ז ה"ב: הכל מודין בכף ומחתה שהיא לאחר תמיד של בין הערבים, וכפי שמוכח מסדר המשנה. ועיין בראשונים שציין באהצו"י, עמ' 81, ומ"ש רב ששת אביו של הריב"ש שהביא מהר"מ ניגרין לפי עבודת ישראל, רי"א ע"ב. וכן בסדרי העבודה של כל פייטני א"י הקדמונים הוצאת כף ומחתה היא לאחר תמיד של בין הערבים, כפי שכבר העיר ע"ז בחי' הרמב"ן הנ"ל.

392-93. ר' יהוד' אומ' משם ר' ליעזר אחד קרב עם תמיד של שחר וששה קריבין עם תמיד של בין הערבים. וכ"ה בד ובכי"ל. ור' יהודה מוסיף על דעת ר' אליעזר לעיל ברישא שאף אחד מן הכבשים היה קריב עם תמיד של שחר, כדי לסמוך את כל המוספין (חוץ מאיל העם שעושהו יחד עם אילו) לתמיד של שחר, ושאר הכבשים דוחה לאחר עבודת פנים, כמבואר בבבלי ע' ב'. אבל בכי"ע כאן: ר' יהודה או' משמו וכו', והוא דבוק לר' עקיבא שלמעלה. וכ"ה הגירסא בבבלי ע' ב', וכפירש"י שם ד"ה משמו, ותוספות שם ד"ה דכולי עלמא.