תוספתא כפשוטה על יומא ג:ו

128-29. אין מתן היסוד מעכב. וכ"ה בתו"כ, וכ"ה בבבלי לפי בעל פיסקי רי"ד, עיין דק"ס, עמ' 169, הערה ע'. ועיין להלן, שו' 33–34, ד"ה נתן מקצת.

229-30. וכולן מטמאין בגדים ונשרפין בבית הדשן דברי ר' ליעזר ור' שמעון. וחכמים אומ' אין מטמאין בגדים וכו'. וכ"ה בבבלי ס"א סע"ב, ועיין בשנו"ס. ובתו"כ הנ"ל: דברי ר' אלעזר, ר' שמעון ור' מאיר אומרים אינן מטמאין וכו'. והנכון הוא בכי"ר שם: דברי ר' לעזר ור' שמעון. ר' מאיר או' וכו'. וכ"ה במדרש הגדול ויקרא, עמ' 426, בילקוט שם סוף רמז תקע"ה ועוד. ואף בעל המחלוקת של ר' אלעזר ור' שמעון שלעיל הוא ר' מאיר, כמפורש בבבלי ס"א א': ר' מאיר סבר חטאת אחת אמרתי לך 19 עיין דק"ס, אבל גם לפני המיוחס להר"ש תו"כ שם, ס"ט ע"ב, כלפנינו. וכו'. וכן להלן שם ס"א ב': באנו למחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון. ולפ"ז קרוב לוודאי שאף החכמים שלפנינו הם ר' מאיר, כמפורש בתו"כ. ובר"ח ס"א סע"ב: "וכולן וכו', פי' נשחט הפר והזה דמו, וקודם שישלים נשפך הדם מביא אחר ושוחט ומתחיל ומזה, וכן אם נשפך עוד (כלומר, קודם שישלים) מביא אחר ושוחט ומזה, אלו כולן נשרפין, לדברי ר' אליעזר ור' שמעון שאמרו השני מתחיל ממקום שפסק דמו של ראשון, נמצאת בכולן כפרה, לפיכך כולן נשרפין, אבל לר"מ שאמר כי בדם השני מתחיל בהזאות בפנים כבר בטל הראשון, אינו נשרף בבית הדשן אלא אחרון שנגמרה בו הכפרה". וכן מסתבר (כלומר, שכולם לשיטתם) מן התוספתא כאן ומן התו"כ הנ"ל ששנו את שתי הברייתות ביחד. ועיין מ"ש להלן ד"ה ובירושלמי. ולדברי הר"ח הפרים שנגמרה כפרתם נשרפין לכולי עלמא בבית הדשן. ובריטב"א הביא פירוש הר"ח בשם "יש שפי'", והוסיף: "ואין פי' זה נכון". ועיין בתוספות ישנים שם (על הגליון בש"ס ראם, ס"ב א') ד"ה דברי ובריטב"א הנ"ל שפירשו כפירש"י ש"וכולן" כוונתו אפילו הללו שכבר נגמרה כפרתם (כלומר, שנשפך הדם בהיכל וכבר גמר את הכפרה בפנים), והרי בזה כולם מודים שאין צורך לשחוט מתחילה, ולמה לא ישרפו כמצותן לר' מאיר. אבל עיין בירושלמי פ"ה ה"ה, מ"ב ע"ד. ובריטב"א שם גרס בברייתא זו שבבבלי וגם לעיל שם: ר' אלעזר בר' שמעון (במקום: ר' אלעזר ור' שמעון). וכן גרס ס"א רע"ב: באנו למחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר בר' שמעון. ובתו"כ הנ"ל בכי"ר, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' שמ"ח, תוקן על הגליון: בירבי (במקום: ור'), כגירסת הריטב"א בבבלי. ועיין היטב בירושלמי פ"ה ה"ה הנ"ל. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ובירושלמי ספ"ה, מ"ג סע"א: ר' זעורה בשם ר' לעזר טעמא דר' לעזר בי ר' שמעון (כגי' הריטב"א לעיל, והיא ט"ס בירושלמי, וצ"ל: ור' שמעון) וכו'. אמר ר' לעזר נתן מקצת מתנות ונשפך הדם, מביא אחרים תחתיהן, אילו ואילו נשפכין (צ"ל: נשרפין, כהגהת בעל נוע"י) כמצותן. ואף הלכה זו היא לר' אלעזר ור' שמעון, כתוספתא שלפנינו, וכפירוש הר"ח הנ"ל.

331. הגומר את המלאכה בלבד. כ"ה בכל הנוסחאות, והכוונה לכפרה, עיין בתו"כ ובבלי הנ"ל. אבל הראשונים נשרפים בבית הבירה ואינן מטמאין בגדים, כמשנת זבחים פי"ב מ"ה.