תוספתא כפשוטה על יומא ג:ח

137-38. שנ' וכלה מכפר אם כיפר כלה דברי ר' עקיבא. ר' יהודה או' אם כילה כיפר. וכ"ה בכי"ע וכי"ל. ועיין מ"ש להלן בסוף דברינו על גירסת ד וקג"נ. ובתו"כ אחרי ריש פרש' ד', פ"א סע"ד: וכלה מכפר את הקודש, אם כיפר כלה דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יהודה מפני מה הוא אומר אם כלה כיפר (כלומר, למה מזכיר וכלה לפני מכפר, עיין במסרת התלמוד שם בשם רבינו הלל) אלא ללמד שאם חיסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר. ובבבלי (כאן ס' ב', זבחים מ' א', נ"ב ב'): וכלה מכפר את הקודש אם כפר כלה ואם לא כפר לא כלה דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יהודה מפני מה לא נאמר אם כלה כפר, ואם לא כלה לא כפר, שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום. ואמרינן מאי ביניהו, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי, חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו, 25 כלומר, ר"ע סובר הואיל וכיפר בכל המתנות כילה, שהרי שפיכת היסוד לא נזכרה כלל בפרשה זו, ור' יהודה דורש שאם כילה את כל המתנות כיפר, ושפיכת היסוד אינה בכלל מתנות. עיין בר"ח כאן וברש"י זבחים נ"ב ב' ובשטמ"ק שם, אות כ"א. ושניהם סוברים שאין השיריים מעכבים. ועיין בירושלמי שהעתקנו להלן בסמוך ד"ה ורבינו אליקים. וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו. ופירשו ר"ח ורש"י שר' יהודה סובר ששיריים מעכבי, ואם חיסר אחת מן המתנות כולל גם נתינה כנגד היסוד. וסתם משנת זבחים פ"ה מ"א כר' עקיבא. ועיין זבחים קי"א א', ובפירוש המיוחס להר"ח הוצ' הגרי"מ בן מנחם, עמ' מ', ובסוף הערה ג' בעמ' מ"א שם. ורבינו אליקים פירש בלשון שני (לפי דק"ס, עמ' 168) להפך, שר' עקיבא סובר אם כיפר בכל המתנות, לרבות את השירים, כילה. אמרי' כילה כל דם הפר, ואי לא עביד להו לשירים לא הויא כפרה. ור' יהודה סובר ששירים אינם מעכבים ואם כילה ולא חיסר אחת מכל המתנות אין השירים מעכבים. ובירושלמי פ"ה ה"ז, מ"ג ע"א: אית תניי תני אם כילה כיפר (והיינו ר' יהודה כאן). ואית תניי תני אם כיפר כלה (ר"ע כאן). ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלוקת ביניהן. מאן דאמר אם כיפר כילה, השיריים מעכבין. מאן דאמר אם כילה כיפר, אין השיריין מעכבין, ר' יהושע בן לוי אמר משמעות ביניהון. מה, השיריים מעכבין ? 26 כ"ה בגוף כי"ל, ותיקן המגיה: מן השיריים, ומחק את המלה "מעכבין". והנכון כגי' גוף כי"ל, ופירושו: וכי לשיטת ר' יהושע בן לוי סוברין שניהם שהשיריים מעכבין ? ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אין השיריים מעכבין (כלומר, שניהם סוברים, שאין השיריים מעכבים, כפי' הר"ח ורש"י בבבלי הנ"ל). והביא בעל דק"ס (הנ"ל) ראייה מן הירושלמי שמפורש בו כפירוש רבינו אליקים שמ"ד אם כיפר כילה, והוא ר"ע שלפנינו, סובר ששיריים מעכבים, ור' יהודה סובר שאין שירים מעכבים. ושוב הביא ראיה מגירסת הילקוט (אחרי רמז תקע"ה) שגרס בבבלי זבחים הנ"ל: אם כיפר כלה דברי ר' יהודה. א"ל ר' נחמיה מפני מה לא נאמר וכו'. והרי ר' נחמיה סובר שהשירים מעכבין (זבחים פי"ג סמ"ו ובמקבילות), ובהכרח שלמ"ד מחלוקת בינהון סובר ר' יהודה שאין שירים מעכבין, כפירוש רבינו אליקים. ברם בתוספתא כאן מפורש: אע"פ שלא נתן כנגד היסוד יצא, שנ' וכלה מכפר אם כיפר כלה דברי ר' עקיבא, הרי לך מפורש שלמ"ד אם כיפר כלה, אין השירים מעכבים. 27 אבל עיין גי' קג"נ, ומ"ש להלן בפנים סד"ה איברא. ואשר לגירסת הילקוט, הרי אין לגירסתו שום קיום לא בדפוסים, לא בכי"י ולא בראשונים, לא ביומא ולא בזבחים בשני המקומות. ולא עוד שהרב הנ"ל לא העתיק את המשך הירושלמי שקשה לפרשו לפי הגירסא שלפנינו. ולפיכך קרוב לוודאי שצ"ל בירושלמי להפך, מאן דאמר אם כיפר כילה אין השירים מעכבין, מאן דאמר אם כילה כיפר השיריים מעכבין, 28 כמו שפירשו כל המפרשים (חוץ מרבינו אליקים הנ"ל) גם בבבלי, וכפי שמוכרח מן התוספתא כאן, אלא שבירושלמי, כנראה, לא ידעו תוספתא זו, שהרי רצו לומר מתחילה, שהשיריים מעכבים לשני התנאים, עיין בירושלמי שהעתקנו בפנים לעיל בסמוך, ד"ה ורבינו אליקים, ובהע' 26 שם. אבל אפשר שתמהו שם מן התוספתא כאן שלא הזכירוה, כרגיל בירושלמי. כמו שהגיהו בק"ע ובפ"מ. וע"ז אומר הירושלמי שם: מאי כדון (כלומר, במה חולקין, וחוזר למ"ד מחלוקת ביניהון). מאן דאמר אם כלה כיפר עושה אותן ארבע מתנות 29 ורומז למשנת זבחים רפ"ה ומנחות פ"ג סמ"ו, ומוסיף גם שיירי הדם, ובכולן מתנה אחת מהן מעכבת. ומאן דאמר אם כיפר כלה אינו עושה אותן 30 כלומר, להזיות שנשנו במשניות הנ"ל. אלא מתנה אחת, ודווקא בהן "מתנה אחת מהן מעכבת", דהוי ליה כאילו לא היזה שבע הזיות. איברא בד כאן: ר' יהוד' אומר אם כלה כפר אין מתן היסוד מעכב, וכולן כנגד היסוד יצאו שנאמר וכלה מכפר. ולפי גירסא זו מוכח ששניהם סוברים ששירים אינם מעכבין. אבל הוספה זו ליתא בכי"ו, בכי"ע ובכי"ל, ולא היתה גם לפני שני התלמודים, שהרי נחלקו שם ויש מי שסבר שמחלוקת ביניהן. ובמנחת בכורים הגיה: מתן היסוד מעכב וכו'. ולכאורה היא הגהה מוכרחת, שהרי מסיים שדווקא אם נתן כנגד היסוד יצא. ובקג"נ גורס ברישא כגירסת ד כאן, ואם נגיה גם שם כן, הרי יש כאן סיוע לפי' רבינו אליקים הנ"ל. אבל עצם הנדידה ממקום למקום מוכיחה שיש כאן הוספה ופירוש של מגיה.