יש סדר למשנה על משנה סוכה ב:ו

1ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וכו'. הנה לפי סדר הסעודות שמתחיל בלילה הראשונה וסעודה השניה אוכל ביום ט"ו וכן סעודות אחרות זה אחר זה יש לדקדק דהוה ליה לומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת בלילה ואחת ביום. ומהנראה דלכאורה איכא למידק עוד שהרי אי אפשר שבעה ימי הסוכות בלתי שבת והרי חייב עוד בסעודה שלישית וא"כ ט"ו סעודות בעי למיכל. ולזה צ"ל דודאי בסעודה הראשונה שחייב לאכול אפילו לדעת חכמים דפליגי כדמסיק הש"ס כ"ז ע"א מג"ש חמשה עשר מחג המצות ובהא לא קמיירי ר"א אלא רק באותן סעודות דנפקא ליה מתשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה כן [כדאיתא שם בגמרא מ"ט דר"א תשבו וכו' ולפיכך פטור אם ירדו גשמים משא"כ בסעודת לילה הראשונה דנפקא ליה מג"ש דחמשה עשר מחג המצות דחייב אפילו בירדו גשמים כמבואר בטוש"ע ועמ"ש בסמוך בס"ד בתוי"ט ד"ה ר' אליעזר] והוי שפיר י"ד סעודות עם סעודה הג' שאוכל בשבת. ועפ"ז יש ליישב דברי המג"א סי' תקכ"ט אהא שכתב בש"ע לא נהגו לעשות בי"ט סעודה שלישית שכתב בס"ק ה' בזה"ל דלא נהגו לעשות וכו' וכן משמע בסוכה פ"ב דאין חייב לאכול אלא ב' סעודות וכו' הנה ודאי כוונת המג"א דאם יתחייב לאכול סעודה ג' בי"ט א"כ למה אמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה הרי איכא ט"ו סעודות מחמת סעודה השלישית שצריך לאכול ביו"ט א"ו דביו"ט אין חייב לאכול אלא ב' סעודות ואין להקשות עליו דגם לפי דבריו מי ניחא שהרי איכא שבת בינתיים ובהא כ"ע מודים שחייב בסעודה הג'. כי יתכנו כוונתו עפ"י דברי שכתבתי למעלה. מיהו להרמב"ם שהביאו הטור בשמו סי' תקכ"ט דחייב ביו"ט לאכול סעודה שלישית לא קשיא ממתני' דהכא דמוכח דפטור כדאמרן. דשפיר י"ל דס"ל להרמב"ם דר' אליעזר מילתא דפסיקא נקט דלעולם חייב בארבע עשר סעודות [לבד מסעודת לילה הראשונה] ואפילו כשחל יו"ט הראשון של חג בשבת ולא מצי ר"א למימר חמשה עשר סעודות דלא פסיקא ליה שהרי כשחל יו"ט ראשון בשבת ליכא ט"ו סעודות אלא י"ד סעודות. ומה"ט נמי אפשר לומר הא דתוי"ט בפ"ה מ"י דמעשר שני מייתי ראיה מהירושלמי ולא מייתי ממשנה דהכא מטעם שכתבתי ליישב דברי הרמב"ם:

2במשנה מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים וכו' וכן ציין התוי"ט ד"ה מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון וכו'. ודע דבמשנה שבגמרא כ"ז ע"א איתא מי שלא אכל יו"ט הראשון ישלים וכו'. ומצאתי במהרש"א ד"ה תוס' בד"ה אי בעי אכיל כו' ולדבריהם גרסי' במתני' מי שלא אכל ביו"ט ראשון ישלים כו' וכן הוא בכל נוסחת המשנה הישנים אבל חדשים מקרוב באו שהגיהו מי שלא אכל בלילי יו"ט ראשון ישלים כו' ואין זה נכון לדברי התוס' דלא מהני השלמה לסעודת ליל י"ט ראשון עכ"ל:

3תוי"ט ד"ה ר' אליעזר אומר וכו' ועוד כתב הרא"ש כו' ע"ש. פרק שלשה שאכלו סי' כ"ג. וכן מבואר בתוס' ברכות מ"ט ע"ב ד"ה אי בעי אכיל וכו'. אבל בי"ט צריך לאכול. ותימא דאמרינן בסוכה כ"ז ע"א אי בעי אכיל ואי לא בעי לא אכיל חוץ מלילה ראשונה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות וי"ל דהכי פירושו שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל בשביל י"ט צריך לאכול וא"ת מאי נפקא מיניה אם צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכה ומיהו אמר רבינו יהודה דנ"מ כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד י"ט שפיר אבל בשביל סוכה בי"ט ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן חמשה עשר מחג המצות אבל בשאר ימים אינו צריך ע"כ. והרא"ש הוסיף קצת יותר באריכות וסוף דבריו הילכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת בי"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם והא דאמרינן בסוכה כ"ז ע"א מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יו"ט וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב משום שמחת יו"ט ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול בסוכה דילפינן מחג המצות ע"כ. חלוק גדול יש לדעת תוס' משום רבינו יהודה שכתבו בי"ט ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים משמע להדיא דכל זמן שהגשמים יורדים כל לילה הראשונה אינו צריך לאכול בסוכה רק אם פסקו הגשמים צריך לחזור ולאכול בלילה הראשונה אכן לדעת הרא"ש בשם רבינו יהודה אף כשהגשמים יורדין מחויב לאכול בלילה הראשונה בסוכה [ותוס' סוכה כ"ז ע"א ד"ה אי בעי וכו' כתבו בפשיטא דבכל יו"ט אין חייב לאכול והא דאמרינן בברכות מ"ט ע"ב שבתות ויו"ט לא סגי ליה דלא אכיל מתוקמי דוקא בליל יו"ט ראשון של פסח ושל סוכות ומאי דאמרינן חלקהו חציו לאכילה אפשר בבישרא וכורי ע"ש. כל דבריהם נגד מה שכתבו בברכות שהעתקתי לעיל גם הרא"ש לא הזכיר כלום מדין אכילת פת ביו"ט גם דין חיוב ליל ראשונה של סוכות אם ירדו גשמים וצ"ל דסמיך אמ"ש בברכות כפי שהעתקתי לעיל דבריו והנה בגוף הענין כבר מבואר בב"י כל הדיעות סי' תרל"ט]: ואדברה נגד מלכים ולא אבוש במאי שהקשו התוס' מאי נ"מ אם צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכה. וכן קושית הרא"ש הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה. הלא טובא נ"מ ולא תלי' הא בהא דהא קי"ל כביצה וביצה בכלל מותר לאכול חוץ לסוכה וא"כ סעודת יו"ט דסגי בכזית פת מותר לאכלו חוץ לסוכה אבל משום סוכה מחויב לאכול בליל הראשונה דוקא בסוכה וכזה יותר איכא למידק במ"ש הרא"ש בברכות הנ"ל בתחלת דבריו בזה"ל. משמע הכא דביו"ט לא סגיא דלא אכיל פת דבר שצריך לברך אחריו בה"מ וכו' וקשה דבפ"ב דסוכה וכו' ורבנן דאמרי אין לדבר קצבה וכו' אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ועל כרחך היינו לא אכיל פת כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה וכו'. ולא זכיתי להבין דהא ודאי בשאר ימי החג אפשר לו לצאת משום י"ט באכילה עד כביצה דמותר לאכול חוץ לסוכה פת כשיעור הזה והוא דבר שצריך לברך אחריו בה"מ [ובכן לדינא צ"ע מנ"ל הא דקי"ל דבלילה ראשונה שמחוייב לאכול דוקא בסוכה אפי' כשירדו גשמים דילמא כשירדו גשמים אפי' בלילה ראשונה משום דמצטער פטור מצד דתשבו כעין תדורו. והא דאיצטריך ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות היינו להודיע דמחויב לאכול בלילה ראשונה בסוכה אפי' כשאינו רוצה לאכול רק כזית (דמשום חובת יו"ט רשאי לאכול אותו כזית בביתו) אפ"ה מפני הג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות מחויב לאכול אותו כזית דוקא בסוכה] וכבר דברתי בזה עם גדולים חקרי לב ולא מצאו כל אנשי חיל ישוב הגון. ואולי אפשר לומר דס"ל דהואיל שחל עליו החיוב לאכול הוי דינו כסעודת שבת דקי"ל ביצה ל"ד ע"ב ומבואר יותר בפסחים ק"ה ע"א שבת קבעה נפשה דאמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר וכו' ופירש"י אפי' אכילת עראי דשבת חשובה קבע וכו' ולשון הרשב"ם אכילת עראי דשבת חשובה קבע משום דהוי עונג אפי' מסעודה כל שהו דידה קבע הוא וע"ש בהרא"ש כי האריך ביתר בביאור מעתה י"ל דוקא בחה"מ שרי אכילת עראי חוץ לסוכה משא"כ בי"ט ראשון אסור דעראי חשובה קבע. ברם מסתימת כל הראשונים ואחרונים דכתבו דעד כביצה שרי לאכול חוץ לסוכה ולא חלקו בין י"ט לחוה"מ משמע דאין חילוק [ואפי' בלילה ראשונה שרי באכילת עראי חוץ לסוכה] ועדיין צריך תלמוד: