ישע אלהים על אסתר א:יב

1ותמאן הנה מענין מיאונ׳ ראינו כי פריצתא היתה כשרז״ל (סוטה י.) איהו בי קרי ואיהי בי בוציני כי כונתה היתה לבא לפני המלך ערומה ולא היתה חוששת כלל כי כל השרים כאין נגדה ורוזנים משחק לה אלא המיאון היה בשביל שתי סיבות אח׳ בדבר המלך כלומר שהוא עשאה פחותה באומרו את ושתי המלכה לפני המלך והיא משעבדת אליו והמלכות שיש לה הוא בהיותה אשת המלך כמו שאמר ושתי המלכה לפני המלך וזהו שאמר ותמאן המלכה ושתי תדע למה מיאנה שאינה ושתי המלכה אלא אדרבא היא המלכה ושתי והמלכות שיש לו היא ממנה ולא רצתה לבא בדבר המלך ועוד בשביל שרצונה שהמלך ישלח אחריה שרים רבים ונכבדי׳ היותר גדולי׳ הואיל והי[א] מלכה ובזה תבא אל המלך בכבוד גדול אבל כיון שראתה שדבר המלך היה ע״ד פחיתות וגנאי ביד הסריסים תמיד בלי שינוי כלל והמלך החזיק בדבריו ושלח אחריה עוד פעמי׳ רבות ודאי כי כל לשון מיאון הוא שמסרבין בו הרבה וממאן לכן ויקצוף המלך מאד על שלא באה וחמתו בערה בו בעבור שהטיחה דברי׳ כנגדו כ״ש ששלחה לומר המלכה ושתי כי המלכות הוא ממנה והוא היה קודם פחות אחד נבזה וחדל אישים.

2ובמסכת מגילה (מגילה יב:) ז״ל ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו אמאי דלקא ביה כולי האי אמ׳ רבא שלח ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי וההוא גברא אשתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו עד כאן. וראוי להקשות א׳ למה שאל בעל הגמרא אמאי דלקא ביה כוליה האי וכי נקל הוא הבזיון שעשתה למלך ביום חתונתו וביום שמחת לבו בפני כל העמים והשרים וכ״ש בשלוח אחריה פעם אחר פעם והתרה בה ולא קבלה לבא ב׳ מהיכן לו לרבא ששלחה לו בר אהורייריה ראבא וכו׳ כי בפסוק אינו נזכר שום דבר מאלו. והנראה כי בעל הגמר׳ הוקש׳ לו כי אחר שושתי נתנ׳ אמתלא׳ למיאונ׳ כמש״ה לבא בדבר המלך למה אשר דברו היה ביד הסריסי׳ ולא ראתה בשום פעם שום שינוי ולא שלח שרים רבים ונכבדים מאלה א״כ נראה שרצונו לעשות פחיתות ובזיון ממנה ולזה מיאנה ואם באולי יוסיף לשלוח שרים נכבדים אחריה היתה באה א״כ הואיל והיא באה בכח טענה אשר אינה רחוקה מן השכל לא די שיקצוף מעט אלא מאד כמש״ה ויקצוף המלך מאד אלא אחר כך ג״כ וחמתו בערה בו וכו׳ זהו שאמר בעל הגמרא אמאי דלקא ביה כולי האי כלומ׳ כבר יצא מן ההקש ומן הראוי לקצוף על דבר כזה לזה בא רבא ותרץ ונתן טוב טעם לקצפו העצום ואמ׳ שהבנת הפסוק אינו כנותן טעם למאונה כי אם היה כפי מה שעלה בדעתו ודאי שלא היה מקום לקצוף כ״כ אלא ע״כ צ״ל שכל הפסוק הזה הוא תשובת השלוחים אשר באו בעדה ולמה שישלח להביא את ושתי המלכה ר״ל שהיא פחותה אליו ולכן על כרחה ימשול בה שתעשה היא ככל אשר יצוה עליה ולא תשנה את תפקידו לזה חרה אפו ושלחה לו בר אהורייריה דאבא ר״ל שומרי אורוות הסוסי׳ וכו׳ ודייק רבא במה שהיה די שיאמר הפסוק ותמאן ושתי המלכה לבא ובודאי שהמיאון הוא על דבר המלך ועוד אשר ביד הסריסים מיותר כי נודע הוא כי הם הבאים אחריה לזה אמ׳ לרבא תדע למה מיאנה אחר שהיא מלכה ושתי כאומרו ותמאן המלכה ושתי ובת מלך היא והמלכות לא באה לאחשורוש כי אם ממנה כנודע כי היא אם המלוכה כולה א״כ ודאי מה ששלח אחריה דרך פחיתות כמש״ה להביא את ושתי המלכה וכו׳ כי הוא נשתטה ביינו ועוד שאפילו הוא מלך כעת לא רצתה לבא בדברו למה שהמלך הזה היה משועבד ביד הסריסים בזמן מלכות אביה והיה עבד לסריס׳ אביה והם שומרי הסוסים א״כ כדאי בזיון וקצף למלך כמותו המושל בכל הכיפה וכולי האי ואולי כי הם דברים זרים עד מאוד ובפרט בפני כל העמים והשרים לז״א ויקצף המלך רוצה לומר על ענין הנוגע למלכות ששלחה לו קצף עד מאד וחמתו בערה בו מענין אשר עשהו שוטה וגרוע שנשתטה ביינו: