ישע אלהים על אסתר א:ט

1גם ושתי. ביום השביעי יש לראות איך נסכל אחשרוש להביא את אשת חיקו ערומה כדי להראות העמים והשרים את יפיה ועוד בהיות ביום הז׳ כטוב לבו ביין נראה דבר מגונה עד מאד שאלו היה ביום הא׳ או ביום הב׳ היינו אומרים בשכרותו עשה או בחפזון מבלתי השכלה ועיון אבל בהיות ביום הז׳ כטוב לבו הוא דומה לש״ו שאמר (בראשית מט ו) וברצונם עקרו שור רוצה לומ׳ שאם אדם יעש׳ דבר בחפזון או בעת יחרה אפו שלא כהוגן אין להחזיקו לכסיל כי בעת הכעס הדם ירתח כסיד נפוח והאדים יעלו על המוח ויערבבו אותו אבל כשהאדם בעת רצון אם יעשה שום אולת ודאי שלכסיל יחשב זהו שאמר וברצונם עקרו שור שהוא דבר תימה לעשות דבר סכלות בעת רצונם אחר שהלך הכעס והחימה.

2והנראה לתרץ אחר שנקשה עוד באומרו גם ושתי וכו׳ כי כל גם הוא לרבות ופה לא ראינו שעשתה משתה בלתי הז׳ ימים והמלך מקודם עשה ק״פ יום א״כ גם זה הוא להפך שממעט באומרו ז׳ ימים לבד וכו׳ אלא כמו שאמרנו לעיל כי משת׳ הק״פ יום לא נעשה כי אם לקחת חשבונותיו ויציאותיו ולא היה משת׳ של שמחה כמ״ש בימי׳ ההם וכו׳ אבל עתה שהיה משתה של שמחה היא ג״כ עשתה משתה נשים והרבתה לעשות בעשותה המשת׳ לנשים ב בית המלכות כמ״ש רבי אבון רוצה אשה להביט בצורות נאות יותר מלאכל פטומות אם כן הנשים ראו יותר מן האנשים וזהו שאמר ב בית המלכות אשר למלך אחשורש רוצה לומר מקום מיוחד למלך כמוהו לא יראנו שר ושרים בלתו ובלתה אם כן זהו הריבוי וכונת ב גם כמו שהוא עשה רצון כל איש ואיש היא גם כן עשתה רצון כל אשה ואשה ביום השביעי וכו׳ ירצה כי רצה בפרידה להראות להם דבר שתהיה שקולה כנגד כל מה שראו לכך אמר להביא את ושתי המלכה לפניו וכו׳ להראות העמים והשרים את יפיה של הכתר כי הנאה גדולה יש לעינים לראות האבנים הקבועות בכתר ההיא אשר אין מספר לשויים או ירצה שידוע הוא שושתי היתה אחת מהארבעה יפפיות ולזה צוה שתבא בכתר מלכות בראשה אשר ידוע הוא כי אור האבנים היקרות מחשיכות את יופי האשה אפילו שתהיה יפה אבל זה הרשע צוה להביאה בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי אפילו בהיות הכתר על ראשה נראית טובת מראה וזהרה כ״כ מזהרת שמחשכת את אור האבנים הטובות ונראים חשוכים ומכוערים בפני יפיה כי אשתו היתה יותר טובת מראה מהאבני׳ והמרגליו׳ אשר בכתר כי אילו היה כמו שפירשנו לעיל שרצה להראות להם הכתר היה שולח בעד הכתר והיה מראה להם אלא הכוונה שהיה רוצה להראות שאשתו היתה יותר טובת מראה מן הכתר שבראשה ולא חשש המלך לבזיון המלכה שתבא לפני כל העמים והשרי׳ ערומה לפי שהכל עבדיה וממי יש לה להתבייש זהו שאמר את ושתי המלכה כלומר אחר שהיה מלכה ממי יש לה להתבייש והיא גם כן לא מנעה עצמה בשביל הבזיון אלא כמו שנבאר בע״ה.

3ובמסכת מגילה (מגילה יב:) אמר רבא יום הז׳ שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בדברי תורה ובדברי תושבחות אבל אומות העולם היו אוכלים ושותין ואין מתחילין אלא בדברי תפלות וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות אמר להם אחשורש כלי שאני משמש בו אינו מדיי ולא פרסי אלא כשדי רצונכ׳ לראותה אמרו לו הין ובלבד שתהיה ערומה ומיד ויאמר להביא עכל״ה: וקשה כי מנין לו לרבא כל אלו הדברים ושאמרו שתבא ערומה כי בפסוק כנראה אין רמז לדרשה הזאת ומה הוקשה לו בפסוק שדרש כל הדרשה הזאת. ב׳ איך מלאם לבם לומר ובלבד שתבא ערומה ולהוסיף תנאים על המלך: והנראה שהוקשה לרבא מה שהקשו בגמרא אטו עד יום שביעאה לא טב לביה בחמרא לזה אמר רבא שיום השביעי אינו שביעי למשתה אלא שהיה יום שבת שהוא שביעי ועדין קשה כי אם הוא לפי דבריו מה לנו אם אירע הציווי הזה בשבת או ביום אחר לז״א שבא ללמדנו כי השי״ת מודד לאדם מדה כנגד מדה כמו שאז״ל (בראשית רבה ט, יא) מיום שנחרב בית המקדש כל המדות בטלו מדה כנגד מדה לא בטלה וזאת הארורה ביום השבת היתה מפשטת את בנות ישראל והית׳ מכריחן לעשו׳ מלאכ׳ לז״א שביום שישראל אוכלין ושותין ומתחילין בדברי תורה וכו׳ שיום שבתון הוא יום מחמדים וביו׳ קדוש כזה הרשעה הזאת היתה עושה שיחללו השבת בעשיית מלאכה לזה ביום השביעי בעצמו שהיו ישראל מטיבים לבם בדברי תורה ובדברי תושבחות בתוך אכילתם ושתייתם לשמחת השבת אירע הדבר הזה וז״ש אבל מ״ה כשאוכלין ושותין בבית משתה ויטב לבם מתחילים בדברי תפלות וכן היה בסעודתו של אותו רשע לומר שאפי׳ שמן הראוי שבאותה הסעודה שלא יקלו ראשם כדרכם מפני אימת המלך לדבר לפניו דברי תפלות אבל עכ״ז הקב״ה שם בשכלם שיתחילו כדרכם בדברי תפלות אף שהם בפני המלך וזהו שאמר וכן בסעודתו של אותו רשע לסבב הרעה על ושתי הארור׳ שהמלך יפות׳ להראו׳ את אשתו שהיא היתה יפה מכל הנשים ושלא יחסר כל בו שהוא שלם בעושר ובבית מלכות ובאש׳ נאה ואם באולי לא יאמינו לו לז״א רצונכ׳ לראות׳ אמרו לו אין וכו׳ רצה בזה לתת שוב טעם כי מה שתתרא׳ יפה יהיה מצד שהיא מלכה ותבא מלובשת בבגדי מלכות ואפי׳ שתהיה היותר עכור׳ בלובש׳ בגדי חמודו׳ תתראה יפה מה שהוא להפך שהיותר יפה כשתהיה ערומה תתכער בעיני העולם וז״ש ובלבד שתהיה ערומה לומר שאם אז תראה יפה בודאי שכדברו כן הוא והו׳ הודה להם על ככה כי מה היתה זאת לה כי מה שעשתה היתה סיבה לאשר נגזר עליה א״כ לזה בא ללמדנו שאירע המעשה הזה ביום השביעי שהוא שבת ללמדך שהקב״ה מודד מדה כנגד מדה ורבא הוציא הדרשא שדרש שאמרו ובלבד שתהיה ערומה מיתור הפסוק שאומר לפני המלך כי פשיטא כי אחר שצוה להביאה להראות העמים והשרים וכו׳ שיביאוה לפניו כי כל השרים היו אוכלים לפניו כש״ה שרי המדינות לפניו כי להמון העם עשה המשתה בחצר גינת ביתן אלא רוצה לומר שצוה שתבא עתה כמו בעת אשר דרכה לבא לפני המלך לשכב עמו ערומה כך תבא עתה וכ״כ למה להראות את העמים והשרים את יפיה כי אמת יהגה חכו ושהיא יותר נאה מכולן וכדבריו כך הוא.